כמעריצה גדולה של אמינם, ציפיתי בהתרגשות לתחילת הסרט תוך שאני מקווה, שה"הילולה" הגדולה ששררה באולם, בדמות "ערב כיתה" ענק, תישכח ותיגווע לכשהסרט יתחיל. אך תקוותי התבדתה, הדיבורים, הצעקות וההסתובבויות הבלתי פוסקות רק החמירו. לשמחתי הווליום החזק של הסרט עזר לטשטש מעט את ההפרעות ולמקד את החושים במסך, לאחר מכן הצטרף למלאכת 'טשטוש ההפרעות' גם אמינם שהצליח להוסיף בעצמו עוד כמה דציבלים לווליום הריכוז שלי בסרט.
בסרט מסופר על ג'ימי סמית ג'וניור (אמינם), המכונה "ראביט" (ארנב), זמר ראפ מוכשר ומתוסכל. ראביט עובד במפעל וגר עם אמו (קים בסינגר), אישה שיכורה וקשת יום ועם אחותו הקטנה (קלואה גרינפילד). הם מתגוררים בקראוון קטן בצד העני של
לצד "קרבות הראפ", יש בסרט גם קרבות מסוג אחר. חבורתו של "פאפא דוק", מלך הראפ השכונתי, מתגרה לאורך כל הסרט בחבורתו של ראביט וזאת על רקע החשש של פאפא דוק לאבד את הכתר. הם מפעילים אלימות ומנסים להשפיל ולערער את בטחונו של ראביט, כל זאת בכדי למנוע ממנו מלהגיע לתחרות. מי שנותנת לו לבסוף את האומץ הדרוש לעלות לבמה, היא "אלכס" (בריטני מרפי), שמצליחה בעזרת אופיה השאפתני והמתגרה להשפיע עליו. היא מאמינה בכשרונו ובכך מעניקה לו בטחון ורצון להוכיח את עצמו.
הסרט אינו סרט ביוגרפי על אמינם, אך לפי מה שהבנתי מראיונות עם הבמאי (קרטיס הנסון), הרבה מהמתרחש בסרט מבוסס על סיפורים שהוא שמע מאמינם. דרך אגב, אמינם מופיע בסרט עם שיער טבעי, שחור, אולי כדי ליצור הפרדה, שממילא אינה משימה קלה, בין "אמינם" המפורסם לבין "ראביט". בטקסט של שיר הנושא של הסרט - Lose yourself, יש קטע יפה שבו אמינם מפסיק לשיר על "ראביט" ושר כמה שורות על עצמו (של אז) הוא ואומר:
| צפו בקליפ של השיר דרך Yahoo |
And it's no movie, there's no Mekhi Phifer, this is my life And these times are so hard and it's getting even harder Tryin to feed and water my seed, plus See dishonor caught up bein a father and a prima donna Baby mama drama's screamin on and Too much for me to wanna Stay in one spot, another jam or not Has gotten me to the point, I'm like a snail I've got to formulate a plot fore I end up in jail or shot Success is my only mothafuckin option, failure's not |
|---|---|
| צפו בקליפ של השיר דרך וואלה WOW |
ב"8 מייל" הפריעו לי מספר דברים שמונעים ממני מלהגדירו כ"סרט טוב". הפריע לי מאד הצילום הקופצני והקאטים המהירים, המצלמה ה"ניידת" לא משיגה את תחושת המציאותיות שאותה הבמאי כנראה רצה להשיג ורק גורמת לכאב ראש ולתחושת ריחוק מהסרט. העלילה מאד פשטנית ואין בה עומק, לעתים היא אף טפשית וניתנת לניחוש מראש. בין הסצינות אין תמיד חיבור והתחושה היא שכל סצינה מספרת סיפור נפרד, זה נותן קצת הרגשה של מחזמר ולא של סרט עלילתי. כמו כן המשחק של קים בסינגר לא היה משכנע וכדמות חשובה בסרט זה צרם לי.
על אף כל זאת, אני מאד נהניתי מ-"8 מייל" ולא השתעממתי בו לרגע. אמינם שיחק היטב, ולדעתי יש לו עתיד כשחקן (גם של דמויות, שאינן בעצם, כמעט הוא). לקראת סוף הסרט חלה תפנית והסרט מאד משתפר. 15 הדקות האחרונות של הסרט, בהם מראים את אליפות הראפ, צולמו כמו שצריך והיו עוצמתיות ומהפנטות. היה מרגש לראות את ראביט, סוף סוף, מראה את מה שהוא יודע לעשות ומצליח להוכיח לכל, שהוא ראפר טוב. ההזדהות שלי איתו ברגעים האלו, גרמה לצמרמורת בלתי פוסקת, אמינם התעלה על עצמו שם (זה המגרש הביתי שלו), והגבול בינו לבין ראביט מעולם לא היה יותר מטושטש.
