סיבוב פרידה

תחנה אחרונה: היו שלום

מילים אחרונות לפרידה

אורן - תודה ושלום


אני הולך להיות מאוד בנאלי בתחנה הזו - הרבה תודות.

תודה לגלית

כנראה שאת אהבת הקולנוע, הנחילה לי אחותי הגדולה - גלית. כשהייתי ילד קטן, היא לקחה אותי לעשרות סרטים בהצגה יומית, ועל חשבונה! הינו נוסעים באוטובוס מהכפר הקטן אל העיר הגדולה (נתניה), ושם מכיסאות העץ של "אסתר", מהאולם הקטן של "סטודיו" או מהשורות האחרונות של "שרון" (בית הקולנוע האולטמטיבי!) חווינו הרבה וולט דיסני (מצוייר וגם מצולם) אבל גם סרטי גודזילה יפניים. ראינו כל מה שהיה להם להציע ב-11:00 בבוקר: הרפתקאות, פעולה, פנטסיה, מדע בדיוני ומה לא (דרמות וסרטי בורקס...). לא בהכרח "סרטים עמוקים", אבל ללא ספק - סרטים של כיף.
על הכיף הזה, וגם על הפלאפל/גלידה שתמיד התלוו לסרט, תודה גלית.

תודה לשותפים לצפייה

לאורך השנים (בעיקר מאז שגלית עברה לאוניברסיטה בירושלים ואז לקיבוץ ברמת הגולן) היו לי שותפים רבים לצפיה בסרטים. עם שותפים אלו המשכתי לפקוד את בתי הקולנוע בנתניה, ולפעמים אף היינו מרחיקים לתל-אביב (במבצע לוגיסטי מסובך) כדי לראות סרט מיוחד (כמו "הנסיכה הקסומה", "ווילו", ועוד). בהתחלה היו אלה החבר'ה מהכפר, בהמשך חברים מבית הספר וגם אחי אלון.
אז: אייל, מתי, ליאור, דן, גיל, נגה, מיכל, עודד, עופר, יריב, ואלה שלא הזכרתי, תודה על שעשיתם איתי את הדרך אל אולמות הקולנוע, שלעיתים היתה חוויתית לא פחות מהסרט עצמו...

תודה למבקרים

אני זוכר איך בהתחלה (או יותר נכון, קצת אחרי ההתחלה - כשהכנסנו כלי סטאטיסטי לאתר) היו נכנסים לאתר בערך 21 מבקרים ביום. אז חלק היו אנשים שהכרנו אישית, אבל את השאר... איך הם הגיעו? למה הם חוזרים? האם הם אהבו את האתר הקטן שבנינו? בהמשך התחלנו לקבל מהם תגובות על האתר, שאלות על קולנוע, ביקורות על אולמות קולנוע, בקשות הצטרפות לרשימת התפוצה של האתר, ועוד ועוד. גם כמות המבקרים הלכה וגדלה - לעשרות רבות, למאות ואף לאלפים שפקדו את האתר בכל יום. אז למרות שהצהרתי כמה פעמים, שאנחנו מקיימים את האתר קודם כל בשביל עצמנו, האמת היא, שבלי מבקרים לא היה אתר.
אני רוצה להודות לכל המבקרים שנכנסו וחזרו וביקרו (למרות שקצב העדכון באתר תמיד היה נמוך), לאלו שהמליצו לחבריהם לבקר, לאלו שכתבו עלינו או פשוט הוסיפו לינק. ותודה מיוחדת לאלו ששלחו מילה טובה ונשארו איתנו גם בתקופות קשות יותר, כשהאתר עבר טלטלות וכשכמעט לא היו עדכונים בכלל - חיזקתם אותנו.

תודה לתומכים מהצד

מאז פתיחת האתר ועד היום, תמיד היו שם לצידי חברים. אנשים שהמסגרות השונות בחיים קרבו בינינו, אם זה לרגע קט או במשך תקופה ארוכה. אותם שיתפתי בקורה באתר, בשאיפות העבר, רעיונות לעתיד ובעיות ההווה. אנשים כמו שי, אלכס וגיל מהאונבירסיטה, בני משפחה, חברים לעבודה, חברי ילדות, חברי "רשת" ועוד.
תודה על האוזן, התמיכה ועל הדעה שלכם.
והיו גם כאלו ש"קפצו לבקר" - אורי קינן וזיו רביב, תודה על הביקורות שתרמתם.

תודה לאנשי הפורום

מאז פתיחת הפורום באמצע 2002 ועד היום, הוא תמיד היה בן חורג באתר. "יעל מבקרת בקולנוע" אינו אתר קהילתי, ובכל זאת יש לו כמה תתי-קהילות - אחת מהם היתה בפורום. היו לנו שם כמה דיונים טובים, ראינו ביחד טריילרים וציפינו שהסרט כבר יגיע... פתרנו ביחד חידות ומבצעים, דיברנו על קלאסיקות ועל הבימאי/שחקן/תסריט/פסקול/חתול הכי טוב (ואף פרסמו הרבה רשימות). "ממנטו", "רקויאם לחלום", "מועדון קרב", "דוני דארקו" וסרטים רבים נוספים, זכו למילים רבות שנכתבו עליהם, ומשמשים עד היום מקור מידע נוסף לסרטים אלו באתר (במקביל לביקורות "הרשמיות" עליהם).
תודה לחברי "הגל הראשון", שנרשמו בחודשים הראשונים ורובם המשיכו להגיב לאורך השנים:
munchie (הנרשם הראשון), mulder (מהפעילים ביותר),Jupiter, פנגו חתול קטן, נתי, sami balagun, מסמר חלוד, יניב חקמן (סליחה על הביקורת שבסוף לא העלתי), Oren the Snark, sivanvs, מארק, Banana-Man (שעזר רבות בחיפוש אחר הטבעת)
תודה לאנשים שהכרנו גם לפני הפורום, ותרמו לפורום בתקופות שונות:
צבי, עודד, ניק מתחכם, שי (עדיין מעדיף DVD על קולנוע?), סמדר, ברק, לונג ג'ון, w1025
תודה גם לחברים שנרשמו לאחר שהפורום היה מבוסס, אבל תרמו והיו שותפים לתקופה הכי פעילה שלו:
William Wallace, ארגורן, Bitton, eranml, yevgeniy_11, Elad ZZZ, נור, noni_dp, 6969, sahar 206, panter, שמר, The Shining, נאור, ועוד רבים שלא רשמתי כאן.

תודה לכוכבים

אני חושב ש"כוכבי האתר" זו המצאה יחודית שלנו, ואולי היא יכולה להתקיים רק באתר עם יחוד כזה. אגב, אני לא חושב שנתנו להם בכלל בחירה - יום אחד הם קמו וגילו שנוסף להם תואר חדש (וגם תאור ותמונה). אז כאן אודה בעיקר לכוכבים שהגיעו "מהצד שלי", אבל בכל זאת, תודה לצבי שתמך בנו באופן עקבי לאורך כל השנים. לגיל ונעמי, שהיתה לנו תקופה די אינטנסיבית ומהנה בראשית ימי האתר. ליריב, שלא מפסיק אותי כששוב פעם אני מדבר על האתר. לעודד ודיאנה, שלא רק הלכו איתנו לסרטים, אלא גם נתנו לנו להתהדר "בנוצות האקדמיות" שלהן, כשתרמו סקירה על המצב לאחר התפרקות הרפובליקה היגוסלבית, ומאמר על הצוענים בקולנוע. לרד ולונג (מעין הדג) שהכרנו קודם כל ברשת ורק אחר כך בחיים, על זה ששיתפנו חוויות, מידע ובכלל - עזרנו זה לזה.

תודה לקרן

קודם כל על זה שתמיד היתה מוכנה לעזור, עוד הרבה לפני שצרפנו אותה לצוות האתר. ועל העזרה הגדולה ביותר, שבזכותה האתר בכלל הגיע ל-10 שנות פעילות... על השעות הרבות (מאוד) שהשקיעה בגרפיקה של האתר, אם ברעיונות מבריקים ואם בהרבה עבודה שחורה. על זה שלא נשברה באין ספור "דיוני הפינג-פונג" בינינו, לגבי הביקורות, דף השער, או כל פרט שביקשנו ממך. ותודה אחרונה, על הראיה החיובית והעידוד ללא סייג שהענקת לי - אני בטוח שילדייך יגדלו עם המון ביטחון.

תודה ליעל

תודה על שנתנת לי לבטא את עצמי דרכך.

שלום

קרן - חידת חמיצר


"בראשית ויעל" הינו צירוף של המלה הראשונה, והמלה האחרונה, שמופיעות בתנ"ך. צירוף מילים זה היה פתרונה של חידת חמיצר, שאתגרה רבים בישראל לפני מספר שנים – ביניהם אותי. 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, שקדתי על פתרון החידה, במשך מספר שבועות (זאת לאחר שבשנים שלפני כן, אמי ואני הצלחנו לפתור יחדיו שתיים מחידותיו). הייתי קרובה לפיתרון, אך לצערי לצמד המילים הנכסף לא הצלחתי להגיע, מישהו אחר זכה ב-240 אלף השקלים שכה כמהתי להם.

"בראשית" היתה התחנה הראשונה של סיבוב הפרידה מהאתר, ועכשיו הגיע כנראה ה"תור" של ה-"ויעל" – מצחיק שרק כעת שמתי לב שהמילה האחרונה בתנ"ך מכילה את השם יָעֵל.

במהלך התקופה, שבין ה"בראשית" וה- "ויעל" של אתר "יעל מבקרת בקולנוע", שהתפרשה על פני עשר שנים, הייתי גאה מאד להיות חלק מהאתר. ההצטרפות לאתר היתה בשבילי כמו הגשמת חלום: זה לא קורה הרבה לבן אדם שהוא קודם מעריץ דבר מה "מבחוץ", ואז אחר כך זוכה להיכנס "פנימה", ולהיות חלק ממה שכל כך העריץ. גם לפני הצטרפותי לאתר ככותבת, וגם אחרי שהשתלבתי בו כחלק מהצוות, תמיד הייתי גאה שאני חלק מהאתר המופלא הזה.

אני עצובה שכבר לא תהיה במה לביקורות ולהרהורים שלי ושל יעל על סרטים, ומתקשה קצת לעכל את העובדה שעל הבמה הזו, שהיו לה הרבה "צופים", ירד המסך בקרוב. אני שמחה שהאתר יישאר פעיל כ"ארכיון", ושאנשים יוכלו לקרוא את הביקורות הרבות שיש בו עוד הרבה שנים.

אני רוצה להודות לאורן ויעל שצירפו אותי אל האתר והאמינו בי וביכולות שלי. הדרבון, ההערכה, התמיכה והעזרה האינסופית שקיבלתי מצידכם, חיזקו אצלי את הבטחון העצמי ונתנו לי כלי ביטוי נדיר ובמה שלא תמיד חשבתי שהגיעה לי. תודה!

בראשית ויעל... מבקרת בקולנוע.

יעל - שיר פרידה


עכשיו זה הרגע שלפני: רגע לפני שכותרות הסיום יופיעו והסרט יסתיים, רגע לפני שוילונות המסך, ארגמניים וקטיפתיים, יוסטו בתנועה חרישית וגלית, יעטפו את החיים שגלומים באתר, כמו אמא אשר משכיבה את ילדהּ לישון ומיטיבה סביבו את השמיכה.

עכשיו זה זמן פרידה: הרגע שבו עבר, הווה, ועתיד נפגשים. הרגע שבו המשקל של האתר הינו הכבד ביותר, כמו לפני המפץ הגדול, אך בה בעת גם הקל ביותר, כמו היה ענן ערפילי, נודד ברוח, חסר כוונה.

כל המילים כולן מדברות בבת אחת: מתרגשות, מתלהטות, זעות, זזות, מזיעות, לרגע מזדעזעות, ואז בבת אחת – שוקטות. כל אחת חוזרת למקומה, ממלמלת בשפתה, מלמלמת איזו קינה, מקבלת את הדין: עכשיו זה זמן פרידה. הוילונות המוסטים יאצרו את מילות האתר, את מילון העבר.

עכשיו זה הזמן שבו הפנטזיות עצמן הולכות לישון. אנחנו אלה שמשכיבים אותן, ומספרים להן סיפור של לפני השינה, מספרים להן אותן עצמן: את הפנטזיות שהיו לנו, על מה האתר יהיה כשיגדל, פנטזיות על ימי ינקותו, את הפנטזיות שלנו על עצמנו, דמויות בסיפור, שאולי היינו רוצים לכתוב מחדש, כל פעם מחדש.

ואם לרגע עוצמים עיניים אפשר לראות בחשיכה כל מיני צורות, שמשייטות מול העיניים... אולי אלה פנטזיות חדשות, שנולדות לכל אחד מאחורי העפעפיים?



תגובות: | פורום | ספר האורחים