פרחים שבורים
נכתב ע"י קרן בתאריך 24/02/06

Bill Murray as Don Johnston
Bill Murray as Don Johnston
Broken Flowers
Broken Flowers
Broken Flowers
Broken Flowers
Bill Murray as Don Johnston
Broken Flowers
Bill Murray with 
Writer/Director Jim Jarmusch
קולנוע "מוריה" בחיפה, בו אימי ואני ראינו את "פרחים שבורים" נתן לנו נוק אאוט לחושים: האיכות הטכנית של הסרט והריח ששרר בקולנוע היו מזעזעים. האולם היה מסריח באופן קיצוני - שילוב של ריחות אנושיים לא נעימים וריח כימי חריף, הסאונד של הסרט היה מאד חלש ולווה ברעש רקע מזזזמזם שלא פסק לאורך כל ההקרנה, ובנוסף לזאת הסרט היה כהה אפרפר ובלתי מפוקס (עותק לא תקין? מקרנה מקולקלת?). נותרתי ללא מילים, אבל עם עומס על חוש הראייה, השמיעה והריח. נאלצתי להסתכל מעבר למחדל הטכני ולבדוק אם רק העותק נבול, או שמא גם הפרחים.

לשם התחלה, בשל איכות ההקרנה הירודה, ניסיתי לדמיין איך הסרט אמור היה להראות מבחינה ויזואלית. היה נראה לי שמדובר בסרט עם צבעים חיים וססגוניים שמשדר רעננות, חדות, איכות ונקיון. יכול להיות שהדמיון שלי, כדי לפצות על האיכות הירודה, עושה חסד עם הסרט ואני מדמיינת את הסרט ללא רבב ויזואלי. אחרי שהתיקון הויזאלי נעשה בראשי, המסקנה שלי היא שאם היינו רואים את הסרט כמו שצריך, בפסטיבל קאן לדוגמא (שם זכה בפרס הגדול), היינו נהנות יותר במהלכו, ולמרות זאת, נראה שאיכות טכנית משופרת לא היתה גורמת לי לחשוב שמדובר בסרט באמת טוב.

אמי ואני ישבנו בקולנוע, עם עוד זוג. ממש בילוי אינטימי, הקרנה כמעט פרטית. ג'ים גרמוש, הבמאי והתסריטאי, "לקח" אותנו, ללא פרסומות ופרומואים, אל בית פרטי בארה"ב, שם נמצא השחקן ביל מוריי שמגלם את דון. דון, רווק מזדקן, מקבל באופן מפתיע מכתב ורוד ואנונימי, המבשר לו שיש לו בן, כבן 19 שנים, שמתגורר במקום כלשהו בארה"ב... במכתב נאמר שהבן עשוי להגיע לחפש אותו ושעליו להיות ערוך לכך. דון הוא טיפוס אדיש שמקבל את הידיעה ללא כל התרגשות, לעומתו, שכנו של דון וחברו, מדרבן אותו לא לדגור על שמריו ומארגן לו מסע מתוכנן לחיפוש האם והילד... בלחץ שכנו, דון עורך רשימה של נשים שבאופן פוטנציאלי יכלו להיות האמהות ששלחו את המכתב, נשים איתם היה בקשר לפני עשרים שנה. ויש לא מעט נשים כאלה מסתבר..

so far so good, קו העלילה מאד נחמד ומלא בפוטנציאל. לכן, חבל לי מאד, ואפילו לא לגמרי ברור לי למה, ג'רמוש לא ניצל את הפוטנציאל הזה. נראה שג'רמוש מתעסק יותר מדי באסתטיקה של הסרט ובפרטים הקטנים שמלווים אותו, ברובם חיצוניים וויזואליים, ומזניח את הצד היותר עמוק שנקשר באופן טבעי לנושא הסרט. הפריע לי שלמרות שהסרט מטפל בנושא עמוק שאמור להעלות רגשות הזדהות, תחושת הזדהות לא נוצרת. גם בימוי השחקנים, כפי שמתבטא אצל ביל מוריי, לא טוב בעיני - ברוב הסרט מוריי נראה אדיש מדי, ולכן קשה להזדהות עימו. הסרט מתנדנד לו בין קלילות לעומק, בתחום הזה של לא לכאן ולא לכאן, ולי קשה עם האזור האפור הזה.

מה שכן, מאד אהבתי את הירידה הזו של הסרט לפרטים ולאנקדוטות שחוזרות לאורך הסרט. המשחק והעיסוק של הסרט עם פרחים ועם הצבע הורוד (צבע המכתב שנשלח לו) עובד יפה מאד והינו יצירתי ואף אולי מקורי, חבל רק שלא שזור סביב זה מספיק רגש.

קצת על פרחים שבורים מנקודת ראותה של אמי, אילנה:
כשאני מהרהרת ב"פרחים שבורים", עולה על דעתי המושג "סדרתי". הגיבור, דון ג'ונסטון, הוא גירסה של דון ז'ואן - המאהב הסדרתי: הוא כובש נשים, עוזב (או מעזיב, וכך נעזב) וכך חוזר חלילה, ללא תהליכים של למידה מהנסיון, שינוי והתקדמות. עצם החזרתיות (כמו כל מנגנון כפייתי), כשתמיד יש באופק תחליף זמין, היא הגנה בפני תחושות של אובדן ואבל.
דון ז'ואן הקלאסי אינו מתייסר מבפנים, הוא תמיד שובר לבבות, מבלי שלבו יישבר... בסופו של דבר, הוא נענש (מבחוץ) ונשלח לגיהינום. גם ב"פרחים שבורים" ישנו גורם חיצוני - שכנו של דון, שמתייסר במקומו ושולח את דון למסע, שבסופו הוא אמור ליצור קשר משמעותי עם בנו האבוד. אם ההשפעה החיצונית הזו היא ביטוי לחלק סמוי מעולמו של דון, שבעצם צמא לקשר אמיתי ומשמעותי, הרי שתהיתי לאורך הסרט, עד כמה דון עובר תהליך של התקרבות לעצמו במסע שלו, והאם זה תהליך אמיתי של שינוי?
לדעתי, חולשתו של הסרט נעוצה בדיוק בנקודה זו: במידה שמופיעים ניצנים של שינוי, הם "מדוללים" מדי, מועטים וחלשים מדי. בהנחה שהבמאי היה זהיר מדי, וחשש מפני סנטימנטליות יתר, הרי יש בזהירות זו משום החמצה.

אפשר ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של קרן
3 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
אילנה 3.5
דרוג משותף גולשים [22 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום


Broken Flowers movie poster
To Broken Flowers official website