אז איפה היינו? במוצ"ש הלכתי עם צבי ל"דינר רש" בסינמטק של תל-אביב, שזה כשלעצמו אירוע די מיוחד משתי סיבות: א. זה מרשים שצבי הגיע עד תל אביב בשבילי (בדרך כלל אני זו שמשקיעה ובאה עד ירושלים). ב. אני די מתביישת לספר, אבל זו הפעם הראשונה שלי בסינמטק תל-אביב. זה די נורא בהתחשב בזה שכל התיכון רקדתי מטר מהסינמטק (בבי"ס למחול: ביכורי העיתים). ובכן הסינמטק, די כפי שציפיתי, הוא ממש מקום נחמד וסימפטי. ובתל אביב הוא גם מעניין כי פוגשים בן כל מיני נאור ציונים וכו'.
[צבי: כאן גם אני נכנס לתמונה ומגיב על מה שעדי כתבה] כשראיתי את הכרטיסים שמחתי שקיבלנו מקום טוב - שורה 6. אבל כשנכנסנו לאולם, התברר שזוהי השורה האחרונה!!! סינמטק 2 התגלה כאולם מוזר למדי, עם מעט שורות ארוכות ומעוגלות... אבל המקום עצמו באמת נחמד.
למען האמת , אני לא ממש יודעת מה לכתוב על הסרט, (לצערי) באתי עם ציפיות די גבוהות שלא התממשו. כולם נורא התלהבו ואמרו לי, שאני נורא אוהב אותו. אז זה קצת מאכזב לגלות שחברים לא ממש מכירים אותי...
אני דווקא לא שמעתי הרבה על הסרט, ונהניתי... כנראה באמת צריך לבוא בלי ציפיות.
הסרט מתרחש במסעדה איטלקית אקסקלוסיבית, עמוסה לעייפה, הממוקמת בניו-יורק. הבעלים שלה, לואיס קרופה, היה בעברו מאפיונר (כמצופה מכל גבר איטלקי מבוגר). מה זאת אומרת "בעברו"? ובכן מסתבר, שמהמאפייה לא בורחים כל כך מהר... דאנקן, הסו שף (sous chef), הוא מהמר כפייתי, מה שמאפשר ל-Big & Blue, זוג מפיונרים מקווינס, לסחוט ממנו כספים. למזלו של דאנקן, לואיס דואג להציל לו את הת... פעם אחר פעם. בשלב מסוים המפיונרים מקווינס מחליטים ללכת על עסקה גדולה יותר ו
אז למה לא יותר מחביב? שאלה טובה. התחושה היא שזה סרט עם המון פוטנציאל, אבל בת'כלס, כולה פסטה של אוסם. שחקנים מעולים, אוכל מפתה, לחץ בעבודה, מאפייה... אבל מה, אין ממש עלילה, אין סיפור מתח שנרקם, אפילו אין סיפור אהבה של ממש. סתם נחמד.
כאן אני קצת יותר חיובי מעדי: אני די מסכים עם מה שהיא אמרה, אבל אני לא רואה בזה בעיה גדולה. הסרט לא משעמם לרגע והדמויות בו מעניינות, צבעוניות ומגוונות. זהו סרט אווירה, שמתרחש כולו במסעדה "אינית", והוא מעביר את האווירה הזאת בצורה מצוינת. אני אוהב סרטי אווירה, וממליץ עליו לכל מי שאוהב סרטים כאלה.
כל השחקנים עושים עבודה מצוינת, וכמעט כולם נראו לנו מוכרים, אם כי לא את כולם הצלחנו לזהות (כל שניה אמרנו אחד לשני: "הוא לא שיחק ב-... ?"). בין השאר משחקים שם: דני איילו כלואיס קרופה בעל המסעדה, קירק אסבידו (אלברז מאוז) הוא דאנקן, הקומיקאית סנדרה ברנרד כמבקרת מסעדות, מארק מרגוליס (עוד שחקן מאוז) בתור מבקר אומנות נפוח, סאמר פיניקס (אחות של river, joaquin, rain, liberty - איזה שמות מעניינים יש במשפחה הזאת!) כמלצרית ואומנית, , פולי דרייפר (שתהיה מוכרת לכם כאלן מ-"30 ומשהו" - כל הכבוד לעדי שעלתה על זה!), ו... שימו לב בנות - ג'ון קורבט מ"סקס והעיר הגדולה", "חשיפה לצפון" ו"החתונה היונית שלי".
בקיצור, אם אתם רעבים (לסרטנים ופסטה) או רעבות (לאיידן החתיך מ"סקס והעיר הגדולה") ואין לכם משהו מעניין במיוחד לעשות, כדאי ללכת. אבל גם אם תחמיצו, לא נורא בכלל.
ואני אומר: כדאי ללכת בכל מקרה.
נ.ב.
בסוף הסרט נאמר הפתגם השמאלצי להחריד: "Revenge is a dish best served cold". כנראה משום שהתסריטאים החליטו, שזה נורא מתאים לשלב פתגם ידוע המכיל את המילים "נקמה" ו"מנה", בסרט על מאפייה ומסעדה. אבל אם כבר מעלים את נקודה, אז למען האמת, אף פעם לא הבנתי את הפתגם הזה. לי תמיד נראה שנקמה לוהטת, היא "נקמה מתוקה" הרבה יותר. כל החוכמה היא "להכות בברזל בעודו חם", לא?! זו לא ממש חוכמה לנקום אחרי ש"הרוחות שוכחות" (וזה אפילו יוצא די פולני). מישהו יכול להסביר לי את ההגיון של המשפט הזה?
"עדי הנוקמת בדרכים" - תיזהרו ממנה! אני דווקא אהבתי את הנקמה הקרה שבסרט, ולא נראה לי שהפתגם הזה הוא שמאלצי במיוחד...
