דוגוויל
נכתב ע"י יעל בתאריך 16/12/2003











דוגוויל הוא סרט על יהירות, צביעות, שחיתות, חולשה ואולי גם קצת על אהבה. דוגוויל הוא סרט על אנשים, שלא נותן להם הרבה הנחות. לארס פון טרייר ("לשבור את הגלים", "הממלכה", "רוקדת בחשכה") מקים לחיים את דוגוויל, עיירה קטנה בהרי הרוקי שבארצות הברית. אבל במקום לצלם את העיירה, פון טרייר בוחר להשתמש רק בסט עירום - סימון של תפאורה, או תפאורה מינימלית המוצבת או מצויירת על גבי הסימון של המדרכה/ריצפה. בתים, שיחים, דלתות, קירות, אינם יותר מקו לבן או טקסט קצר: "כלב", "ספסל", "מיכרה". וזה עובד. כשהסרט התחיל הופתעתי והתלהבתי מאד מהסגנון – זה היה פשוט מקסים בעיני! הנחתי שזה רק הפתיח - כיום מקובל להשקיע בכותרות פתיחה ובמאי שמכבד את עצמו לא יתפס עם כותרות סתמיות וחסרות ייחוד (ראה פינצ'ר ב"החדר" או ספילברג ב"תפוס אותי אם תוכל"), גם אם לפעמים הקשר בין הסגנון של הכותרות לבין הסגנון החזותי של הסרט עצמו קלוש, אך להפתעתי (פעם שנייה), פון טרייר ממשיך לצייר בפנינו את העיירה ולפרוש את הסיפור על גבי הסט העירום.

מחשבה: האם סט עירום = הצגת האמת העירומה?

אל תטעו, למרות המינימליזם החזותי, הסרט הינו מקסים ומוקפד מאד מבחינה ויזואלית, והסיפור, עם או בלי צילום טבעי, מצליח להגיע לצופים ולעורר בכל פרק שלו את הרגש המבוקש. כמו בקיל ביל, המחולק לפרקים ממוספרים, כך גם בדוגוויל הסרט מחולק לתשעה פרקים, כאשר כל אחד מהם מתחיל עם כותרת המסכמת מראש את מה שיתרחש בו. ההפתעה מתבהר, אינה שם המשחק (האמנם?) ולמרות שיש אשה יפה שנמלטת מחבורה של גנגסטרים, כנראה שלא מדובר בסרט מתח, אבל רגע בעצם עדיין לא אמרתי לכם כלום על העלילה.

הסרט מתחיל כאשר לדוגוויל מגיעה גרייס, אשה צעירה הנמלטת מידי גנגסטרים במכונית שחורה. גרייס למרבה מזלה (האמנם?) נתקלת בטום, בחור צעיר, אידאליסט ושאפתן, הרואה את עצמו כפילוסוף הכפר. טום מתייחס אל גרייס כאל "מתנה" שהגיעה אל דוגוויל במטרה ללמד את תושביה שיעור, ולכן (או יותר סביר: בשל יופיה) אינו מסגיר את גרייס למאפיונרים שמחפשים אותה, ואף מציע לה להמשיך להסתתר בעיירה השקטה. אולם, גרייס אינה יכולה להשאר בדוגוויל בבטחה מבלי לקבל את שיתוף הפעולה של כל תושביה. כדי שגרייס תתחבב על תושבי העיירה (הגסים וקשי העורף) טום מציע לה לעבוד כל יום שעה בכל אחד מהבתים בדוגוויל. בתחילה, גרייס, נתקלת רק בסירובים, אך לבסוף האנשים מתרצים ונכנעים לטוב ליבה ולאופיה הפתוח והחומל, ומאפשרים לה להקסים ולפנק אותם. תוך זמן קצר מתבהר מעל לכל ספק שהעיירה מאוהבת. אח, התאהבות היא דבר נפלא, רגש שמוציא את הטוב שבנו! את הנעלה! את הנשגב!
האמנם?

הלכתי לסרט עם קיפוד, הידוע גם בכינוי אסף. נפגשנו בקולנוע "מוריה" שעל שדרות מוריה (ממש ליד קופת החולים שלי). פעם "מוריה" היה עבורי קולנוע ביתי ואהוב, כיום אני הולכת לשם רק אם הסרט שאני רוצה לראות אינו מציג בשום מקום אחר (או אם יש תור ממש ארוך בבית המרקחת). כואב לי לכתוב את זה, אבל המקרן המטשטש, המזגן הרועש, מבנה האולם המגוחך (בו אין מושבים באמצע, אלא *רק* בצדדים), לא גורמים לי לשימחה יתרה. אני אוהבת סרטים, ואני שונאת לראות סרטים בתנאים לא ראויים. אבל, הסרט התחיל והוא היה מעניין, אז הצלחתי לשכוח (רב הזמן) את חוסר המושלמות של המקום.

את גרייס משחקת ניקול קידמן, ולא בפעם הראשונה - הידעתם שגם בסרט "האחרים" היא נקראת גרייס? סאטין, גרייס או בט-וומן, בכל שם ניקול קידמן היא שחקנית מופלאה. היא יכולה לגלם מגוון של דמויות נשיות וכל פעם להראות אחרת. היא יכולה להיות אשה מבוגרת (השעות), אך באותה מידה גם להפוך לבחורה צעירה מאד (דוגוויל). לעיתים היא נראית סקסית (מולן רוז') ולעיתים ביכולתה להעביר דמות לא בשלה וחסרת מיניות ממשית (שוב, דוגוויל - לפחות ככה אני חושבת). בכלל המשחק בסרט משובח. ואולי כדאי גם לציין שאת טום מגלם פול בטני – שחקן שמסתמן ככוכב העושה את דרכו מעלה ("נפלאות התבונה", "אדון ומפקד" ו"ווימבלדון" הקרב ובא).

עובדה מעניינת: "דוגוויל" יצא להקרנה בשתי גרסאות – אחת של שעתיים ורבע, בה צפיתי, ואחת של שלוש שעות. שתי הגרסאות אושרו על ידי הבמאי, אך יודעי דבר אומרים שרצוי לראות את הגירסה הארוכה. אולי מתישהו.

הסרט מעביר את הצופים דרך שלבים שונים ביחסים של תושבי העיירה עם גרייס וגם של היחסים שלה עם טום. לטעמי, המעברים נעשו בצורה יוצאת מן הכלל. פון טרייר מצליח לזרוע זרעים שמבשילים לאט, תוך הפגנה של הבנה (עמוקה לדעתי) של האופי האנושי. הוא מבין את החולשות, התאוות, הכמיהות ואת הפיוטיות שיש בכל אחד. וגם את הרוע... ויש רוע, השבח לאל. הפירות המתוקים באביב מבאישים לקראת בוא הסתיו (או הרבה לפני זה אם לא שמים אותם במקפיא, כפי שלמדתי מעבודתי החדשה בחנות הטבע האורגנית בחיפה).

הרהור יהיר: לארס פון טרייר מספר לנו בסרט שבעצם גם הוא (כאדם, כבמאי) הינו יהיר. והוא נורא מודע לזה שהוא יהיר. למעשה הוא "מתייהר" על זה שהוא מודע לזה שהוא יהיר, והוא מודע לזה שהוא מודע לזה שהוא מתייהר על זה שהוא מודע לזה שהוא יהיר. אולי מיהירות אי אפשר אף פעם לברוח?

עוד בתחילת הסרט אסף גילה לי שהוא יודע מה יתרחש בסופו, ולמרות שלא מדובר בסיפור מתח, יתכן שזאת היתה הסיבה שהוא לא מאד התעניין בסרט ואף הציץ בשעונו במהלך הצפייה! (בפנקס שלי הכל נרשם...). אני דווקא הייתי מאד בעניין, אך כאשר הסוף הגיע הרגשתי שאני לא ממש מבינה האם זה סוף "נכון" לסרט, ומה הסוף הזה בכלל אומר. תהינו יחד אם סוף אחר היה יכול להיות יותר מתאים, והגענו למסקנה, שככל הנראה, לא. עם זאת מסקנות סופיות לגבי משמעות הסרט לא היו לנו. כמה שנאמר, כנראה שנצטרך לחשוב על זה בדרך הביתה.

ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של יעל
4 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
קיפוד 3.5
דרוג משותף גולשים [335 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום


ToDogville WebSite
To Dogville Official WebSite