יעל מבקרת בקולנוע

[קרן]

סרטה של הבמאית הישראלית ענת צוריה, "טהורה", זכה בפרס חביב הקהל ובפרס מיוחד שהעונק על-ידי חבר השופטים במסגרת פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים הבינלאומי ימאגאטה, שננעל בסוף השבוע האחרון ביפן. הסרט עוסק בחוויית הטבילה במקווה מנקודת מבט אישית של נשים אורתודוקסיות ולדברי צוריה, ששבה בתחילת השבוע מיפן, למרות שהנושא מתייחס לחברה הדתית היהודית, יש בו את היכולת לתקשר עם קהלים רחבים ולחצות גבולות של שפה, תרבות ודת. הידיעה במלואה באתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2800177,00.html

[עודד]

ראינו את "טהורה" לפני מספר חודשים בסינמטק כך שאני לא זוכר בפירוט את כל הסרט, אלא רק קטעים נבחרים. במהלך הסרט מציגות מספר נשים דתיות (אם אינני טועה רובן או כולן ממשפחות של "כיפה סרוגה") את גישת משפחתן לנושא "טהרת המשפחה". אחת מהן (שהתגרשה וחזרה בשאלה מספר שנים לפני הראיון) גם צילמה במצלמת וידאו מספר חדרים בתוך המקווה. בסיום הסרט נערך באולם (המלא לחלוטין) דיון ער בין הקהל לבימאית הסרט. רבים שיבחו את עבודתה, אך היו גם כאלה שעזבו במהלך ההקרנה במחאה, ואחדים שתקפו את הסרט בדיון וטענו כי דעות הנשים (והגברים) שהופיעו בו אינן תואמות את דעת מרבית ציבור "הכיפות הסרוגות".
אני זוכר שיצאתי מהסרט בהרגשה קשה מאד. אני מחזיק בדעות די קיצוניות כנגד כפייה דתית ומאד הפריע לי הדרך בה רבנים גברים מטילים תקנות שלעיתים קשה מאד לציבור שלהם לעמוד בהן (לדוגמא: נושאים בריאותיים אשר לעיתים מונעים מזוגות מסויימים לקיים יחסי אישות כלל עקב בעיות הילכתיות הקשורות בדיני "טהרת המשפחה").
רוב הגברים והנשים שהתראיינו בסרט תמכו אמנם בציות לחוקי "טהרת המשפחה", אולם מספר נשים וגבר אחד ציינו כי היו מעדיפים כי חלק מההגבלות ישונו ויצומצמו. הקטע המרגש והמעניין ביותר בסרט לטעמי היה העימות בין שני דורות: אם ובתה העומדת להינשא בנוגע לנושא זה. בעוד שהאם ובן זוגה המיועד של בתה תומכים בשמירת "טהרת המשפחה" מעלה הבת שאלות שונות בנוגע לנחיצות השמירה על הנושא כיום. אמנם לבסוף מקבלת הבת על עצמה את "צו החברה" ובראיון הנערך עמה לאחר המקווה אף טוענת כי החוויה לא הותירה בה את אותם משקעים קשים מהם חששה טרם הטבילה. אולם לדעתי, דווקא נקודה זו הייתה מעניינת וחשובה, כיוון שהתגלו בה פערים בין תפישת הדור הצעיר והדור הוותיק יותר בנוגע ליכולתם של הרבנים להורות לציבור כיצד לנהוג בנושא (וזאת כאמור אף שלבסוף קיימת השלמה עם צו הרבנים).
לסיכום. המילה "נהנתי" אינה מתאימה לסרט הזה. לדעתי הסרט חשוב מאד לצפיה. הוא מעלה סוגיות חשובות כמו יחסי גברים נשים במשפחה הדתית, סוגיות טהרה, ובמיוחד את סוגיית יכולתם של רבנים גברים לכפות תקנות על משפחות ובמיוחד על נשים שחייהם מושפעים מאד מתקנות אלה. הסרט אינו "קל" לצפיה, אבל חשוב לצפות בו ואני ממליץ עליו מאד.

עודד

[mulder]

בהמשך לדבריו הנכונים של עודד, אחת הנקודות החשובות לדעתי בסרט היא לאו דווקא ההתמודדות עם הנושא בציבור הדתי. אני חושב שמה שמעניין שם זו ההתפתחות ההלכתית שנוצרת בציבור.
גם אם מדובר בדעת מיעוט (מישהו אמר minority report ?), ואכן רוב הציבור הדתי מחזיק בדעה אחרת, אני בטוח שעם הזמן הטיפול בנושא ישתנה. תמיד קיימות הסנוניות הראשונות שפורצות את הדרך, ומקבלות ביקורת על כך (במיוחד במגזר שמרני כמו החברה הדתית).
אבל עם הזמן הדעות החדשניות תופסות תאוצה ותמיכה, עד לקבלתם כנורמה.
בגמרא יש ביטוי יפה לעניין - בויכוח הלכתי מסוים שלא הוכרע, נאמר "פוק חזי מאי עמא דבר", כלומר צא וראה מה העם עושה. מעשיו של העם הם אלה שבסופו של יכריעו.