יעל מבקרת בקולנוע

[סמדר]

נהניתי מאוד לקרוא את הביקורת החדשה על הסרט, בעיקר כי היא ניסחה בדיוק את מה שחשבתי על הסרט, את מה שלי עד עכשיו היה קשה להגיד (כל פעם שזה עלה פשוט אמרתי "סרט טוב, שווה לראות").
הצחיק אותי הקטע עם הפנסיונרים, וגם הסכמתי בנוגע לרופא בביה"ח שנראה כאילו סתם הבמאי החליט שייצא עם האמא כדי שיהיה לה גבר בחיים.

שני עניינים טכניים:
א. אורן, מאיפה השגת כל כך הרבה תמונות של הסרט? עד עכשיו התמונה היחידה שראיתי ממנו, לא משנה איפה, היא זו של האמא מחבקת את הבת (הפוסטר), כאילו זו התמונה היחידה שצילמו על הסט!
ב. יש כמה פעמים בביקורת שמילים חוזרות על עצמן פעמיים (בסוף שורה ובתחילת השורה הבאה), בעייה שאגב חוזרת על עצמה גם בביקורות אחרות.

חוץ מזה - !

_________________
סמדר.

[קרן]

תודה QB על הפידבק החיובי! זה כיף לקרוא.
את רוצה לתת לי דוגמא למה את מתכוונת במילים שחוזרות על עצמן?

תודה

[Oren]

אהלן QB*, שמח לראות אותך בפורום.
בנושא התמונות - באמת היה קשה להשיג תמונות של הסרט והתמונה אותה הזכרת היא אכן הכי נפוצה (לכן לא השתמשתי בה). עדיין מי שמתאמץ מצליח למצוא תמונות (גם אם לא באיכות הכי טובה) ואפילו היו לי עוד 2 שלא נכנסו בסוף.

ועכשיו בנוגע לסרט - כשיצאתי ממנו היה לי ויכוח עם שותפי לצפיה (יריב), הוא חשב שהסוף הוא סוף טוב ואני לא הסכמתי. לדעתי זה רק סוף עם תקווה, הרי זה לא שפתאום יעלמו כל הבעיות של המשפחה - הבעיות הכלכליות והקושי עם המשמרות של האם ישארו; אין לנו סיבה לחשוב שהבעיות של האח הקטן (עם ההרטבה ועם הילדים בבית הספר) יעלמו; כנ"ל לגבי האח הגדול והגישה שלו לחיים; מאיה עדיין תישא בנטל גדול גם כשהאם תיקח יותר אחריות וגם אם עכשיו ישתפרו היחסים בינהן. אז יש סיכוי להקלה נפשית ותקווה לשיפור מסויים, אבל לא הרבה יותר מזה.

אני מעריך את ברגמן דווקא על הסוף הזה, על זה שהם לא עברו שינוי שפתר להם את כל הבעיות (עבודה יותר מוצלחת לאם, קבלת "אבא חדש" או זכיה בלוטו) רק כזה שנותן תקווה לחיים קצת יותר טובים (אבל רק קצת). אני לא מסכים עם קרן ועם QB* בקשר לרופא, לדעתי הוא הוכנס בדיוק במידה הנכונה - הוא לא הפך לחבר של האם והקשר בינהם היה מאוד לא קלישאי, גם כאן יש רק משהו קטן, שנותן תקווה לעתיד ולא הרבה יותר מזה.

דרמות מרגשות הן לא הז'אנר המועדף עלי ואני רחוק מאוד מהנושאים בהם הסרט טיפל, עדיין הסרט הצליח לגעת בי (ובהרבה אנשים אחרים, לפי מה שראיתי באולם הקולנוע) ועל כך מגיעה הרבה הערכה לניר ברגמן ולצוות השחקנים.

אשמח לשמוע דעות נוספות על הסרט ובעיקר על סופו.

[ הודעה זו נערכה על-ידי: אורן בתאריך 2003-01-16 14:02 ]

[סמדר]

מעניין, אני לקחתי כמובן מאליו כשיצאתי מהסרט שהסוף שלו הוא טוב, ולא חשבתי בכלל שיכול להיות אחרת, אבל יש משהו במה שאתה אומר.
נכון שזה סוף עם תקווה, אבל בכזו כמות של תקווה אפשר לקרוא לזה האפי אנד, לא?

* הילד הקטן שהיה חשש שלא ייצא מהתרדמת, יצא ממנה והולך להיות בסדר.
* האחות הקטנה, דמות לא מפותחת במיוחד והיחידה שלא היו לה בעיות ממשיות בסרט (אולי חוץ מזה שאמא שלה קצת שוכחת ממנה לפעמים), תמשיך להרטיב במיטה אבל לא נראה שזה מפריע לה במילא (הרי עשו מזה משחק שלם בסרט, כאילו זה דבר כיף, קטע שאגב קרע אותי מצחוק: "לא עשיתי פיפי במיטה הלילה" - "לא נורא, מחר תעשי.")
* האח הגדול יצא מהאפטיות שלו, הראה לבת-של-איבגי (שכחתי איך קראו לדמות שלה) מה הוא מרגיש כלפיה, שכנע אותה ואת עצמו שלא כולם הם גרגרי אבק חסרי-משמעות, ואם אני לא טועה גם אמר שהוא יחזור לבית הספר.
* האחות, גיבורת הסרט, הגיעה לפריצת דרך ביחסים עם אמא שלה (עוד קטע שהצחיק אותי: "אני אמא גרועה ... כיביתי את המנוע!"), שכמו שהם נראים בסופו של הסרט אולי עדיין יש מה לשפר, אבל שתיהן יעבדו על זה.
* והאמא, אולי עדיין יהיו לה קשיים כלכליים ובעיות בעבודה ובעיות עם ארבעת ילדיה (שאגב, הרבה מהן נגרמות עקב מותו של האב ואולי יעלמו ככל שהזמן יעבור), אבל כמו שאמרת יש סיכוי להקלה נפשית ותקווה לשיפור מסויים, וזה נראה לי מספיק לה כרגע.
בשבילי, הדברים האלה מרכיבים סוף טוב בהחלט. אולי לא כמו של הסרטים הרומנטיים שהבחור והבחורה מתרחקים אל השקיעה וחיים באושר ועושר וכו' - אבל סוף טוב במסגרת הז'אנר.
(סוף ספוילרים למיניהם)

נ.ב. אורן (וכולם), אתה יכול לקרוא לי סמדר. כשפונים אליי כ-QB* זה לא נחמד לי, לא יודעת למה בחרתי בכינוי הזה מלכתחילה.

נ.ב. 2

[צבי]

בדיוק ראיתי את הסרט לפני שבוע (עם עדי).
מאוד אהבתי את מטבעות הלשון הבלתי נשכחים -"נכון לא נורא?" המצוין, "שלד" וכו'.
סמדר, לפי מה שאני הבנתי, הילדה הקטנה דווקא כן נגמלה מהרטבות הלילה שלה, אז הסוף שלך הופך לעוד יותר אופטימי.
אני חושב שאני נוטה יותר להסכים עם אורן בנוגע לסוף, אם כי כולנו בעצם די קרובים - נראה לי שאנחנו מסכימים שזה סוף עם תקווה, ולא "Happy Ending" הוליוודי טיפוסי. אולי בכלל משאירים פתח לסרט המשך? מקווה שלא...

ושאלת השאלות - הוא גרם לכם לבכות? כל מי שדיברתי איתו לפני שראיתי את הסרט (כולל בנים) הכין אותי לסרט "מאלץ בכי". אמרו לי להביא טישו. אז אמנם זה סרט מרגש שגרם לכמה אנשים באולם להזיל דמעה, אבל עליי זה לא ממש עבד. יצאתי מאוכזב קצת
לשם השוואה, היום ראיתי חלק מ"רוקדת בחשיכה", מה שהזכיר לי שזה אחד מהסרטים היחידים שגרם לעיניי לדמוע...

נ.ב. - זה עוד סרט בסדרת סרטים שאני רואה לאחרונה שאני רוצה לראות עוד פעם כי יצאתי בהרגשה שמשהו הפריע לי בתנאי הצפייה. הפעם זה היה המסך בגודל טלויזיה וחצי והסאונד הלא איכותי באולם הקטן של קולנוע לב דיזנגוף. לא להתקרב!

[ הודעה זו נערכה על-ידי: צבי בתאריך 2003-01-17 02:43 ]

[Oren]

לסמדר ולצבי, נראה לי שהחמצתם/לא הבנתם משהו - הילדה הקטנה לא מרטיבה בלילה. האח הקטן הוא זה שמרטיב וכדי להרגיש יותר טוב, הוא שופך מיים במיטה שלה ואז לא נוצר המצב, שהוא עדיין מרטיב ואחותו הקטנה ממנו לא מרטיבה. בכלל, אחת המצוקות הגדולות שאני ראיתי בסרט, היא המצוקה של האח הקטן - החיים שלו מאוד קשים, עושים לו טרור בבית-הספר (ממש ברמה שהוא מפחד לחייו) והרי האבא "החזק" שלו מת, אז איך הוא יוכל להשאר בחיים. הוא כבר גדול מידי מכדי להתנהג כילד קטן, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם כל זה, מה גם שהגוף שלו כן מתנהג ככזה של ילד קטן (ההרטבות). אז הוא יוצא ל"קרב" עם המוות ומתעד אתו.
אז כשאתם אומרים שהאח הקטן יוצא מהקומה והולך להיות בסדר, אני ממש לא מבין על איזה "בסדר" אתם מדברים? מי יעזור לו להתמודד עם החיים שלו?

האחות הקטנה עדיין לו תקבל מספיק "זמן אימא" ולמגוון החוויות הרעות שכבר היו לה נוספה גם החוויה של "מות" אחיה (זה מה שהיא חשבה בהתחלה), יש סיכוי שהיא מאשימה את עצמה, לפחות באופן חלקי, על התאונה הזו - היא הרי הסכימה ללכת ולצלם אותו ואם היא לא היתה מסכימה הוא לא היה קופץ. זה שהאח יצא מקומה לא אומר, שכול החוויות המחרידות האלה ימחקו מזכרונה. כך שאני לא רואה איך יהיו לה חיים טובים יותר אחרי סוף הסרט.

האח הגדול עובר תהליכים שבכלל לא ברור לאן הם יובילו אותו, גם בסוף הסרט הוא נשאר בעל גישה "שונה" (בדרך בה הוא מוציא את אחיו מהקומה). אנחנו לא יודעים אם הוא יצא מהאפטיות שלו, סה"כ גם בתחילת הסרט הוא ניסה בדרכו לעזור לאחותו הקטנה (ולדעתי די הצליח). אז מבחיתי העתיד של האח הוא חידה ולפי סוף הסרט אין לנו ידיעה, שהחיים שלו יעלו על מסלול חיובי (ואולי הוא כבר במסלול חיובי). זה שהוא פגש מישהי במצב גרוע ממנו, לא באמת משפר את המצב שלו (גם אם זאת התחושה שנוצרת אצל הצופים).

נשארנו עם האחות הגדולה והאם. מבחינה פרקטית, לא עומד להיות שינוי דרמטי - האם תמשיך לעבוד במשמרות לא נוחות ולא יהיה לה זמן מספיק להקדיש לבית ולכל אחד מבני המשפחה. האחות תמשיך לשאת בחלק מהנטל שאמור היה להיות של האם ותשאר בחיפה. מבחינה רגשית, יש התקדמות ביחסים בינהן ובהחלט יש תקווה להבנה של מצוקותיה של מאיה, הבנה שתוכל להביא להקלה מסוימת. האם רגשי האשמה של מאיה בקשר למות אביה יעלמו, אני חושב שלא, היא תמשיך לשאת אותם איתה לכל חייה. התקווה היא, שהאם תתפקד כיאות ותקל עליה בנושא.

הסרט עוצר ברגע מסויים, רגע של הקלה. נסו לדמיין איפה תהיה המשפחה כשיחזרו לשיגרה, נגיד בעוד חודש...

[לפי הבנתי, ארבעת הילדים מיצגים פנים שונות של ניר ברגמן, האם מייצגת את שאר העולם הקרוב אליו. זה גורם לי "להרגיש בישבילו" כמו שאומרים באנגלית.]

[Oren]

[סמדר]

יש משהו בכל מה שאתה אומר, ולעניין עם הבן שבעצם מרטיב במיטה, ולא אחותו (פשוט רוב הזמן התייחסו אליה בנושא), לא שמתי לב.
למעשה, אתה כנראה צודק.
אבל אולי אני מעדיפה להכחיש עכשיו את כל מה שאמרת, ולחזור לאמונה התמימה שהסוף טוב והכל הולך להיות בסדר...


(בעניין הטכני: אוקיי, אז הבעיה אצלי. אני לא מתכוונת לשדרג דפדפן בשלב זה, אבל טוב לדעת במה מדובר.)
_________________
סמדר.

[Oren]

[Oren]

רק רציתי לידע אתכם ש"כנפיים שבורות" זכה אתמול באחד משני הפרסים המוענקים בפסטיבל פאלם-ספרינג בקליפורניה - פרס ליצירה קולנועית ראשונה של במאי. בפאלם-ספרינג הוקרנו כ-200 סרטים מכ-60 מדינות, הפסטיבל הוא מעין פסטיבל מקדים לאוסקר: מדי שנה מוקרנים בו מרבית הסרטים שנשלחו לתחרות האוסקר להתחרות בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. את הפרס ל’כנפיים שבורות’ העניק הבמאי בריאן סינגר (’החשוד המיידי’, ’אקס מן’).

הסרט נשלח מטעם ישראל לתחרות האוסקר והוא יוקרן בפני חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ב-31 בינואר (המועמדים הסופיים לפרס יוצגו ב-11 בפברואר). בנוסף "כנפיים שבורות" (ביחד עם "יוסי וג'גאר") התקבל למסגרת "פנורמה" היוקרתית של פסטיבל ברלין (שייפתח ב-6 בפברואר).

דרך אגב, אומרים שעד כה צפו בו למעלה מ-200 אלף איש. הידד

[סמדר]

[Oren]

נתחיל מהסוף - "דבר אליה" לא יתמודד באוסקר כנציג של ספרד (משום מה הם החליטו לשלוח סרט אחר), כך שלא זה מה שימנע מברגמן את האוסקר. אם "כנפיים שבורות" יצליח להיות מעומד לאוסקר, דיינו. בכל מקרה אני לא יודע אם הזוכים (והמעמדים) לאוסקר נבחרים רק בגלל איכותם הקולנועית...

בקשר לפרס שהסרט זכה בו בפסטיבל פאלם-ספרינגס, לפי מייטב הבנתי הפרס מעונק לפיצ'רים וזהו הפיצ'ר הראשון של ברגמן, כך שהכל בסדר.

[צבי]

[יעל]

טוב, אני שמחה להודיע שגם אני ראיתי את הסרט. נהניתי, התרגשתי, ונופי חיפה היו יפים בעיני מאד.

בקשר לשאלת הסוף טוב, אני חושבת שאם מתבוננים בסרט עצמו - אז כן, הסוף שלו הוא טוב. יש התקדמות לכיוון חיובי והמשברים המיידיים מגיעים לידי פיתרון. לכן לסרט יש סוף טוב. יחד עם זאת אני גם לחלוטין מסכימה עם אורן שמרבית הבעייות של המשפחה וכל אחד מהנפשות בה מן הסתם ימשיכו להתקיים. אבל... אולי לא בדיוק באותו אופן. דווקא בגלל שמות האב התרחש רק תשעה חודשים לפני המועד בו הסרט מתרחש, יתכן שבסרט מוצגת התמודדות ראשונה אמיתית עם הנושא בתוך המשפחה אחרי חודשים של אי-דיבור. למשל, מאיה, אולי לראשונה, מתמודדת מול אמא שלה, כאשר יתכן שבמשך כל התקופה הזאת היא לקחה בנטל "בשתיקה". גם האח הגדול מתמודד עם ידידה/חברה איתה לא שוחח מאז, והאהבה אליה היא משהו באמת חדש שנכנס לחייו, ואהבה ושותפות יכולה לתת כל כך הרבה! לגבי האחות והאח הקטנים, אני חושבת שהבעיות שהם מתמודדים איתם באמת לא ישתנו בהרבה, ואורן ניתח יפה את הקשיים של האח הקטן (קראו שוב את ההודעה שלמעלה). אבל במקרה של האחים הקטנים אני חושבת שיש השפעה מאד מכרעת לתמיכה ולדוגמה שהאחים הבכירים נותנים, ולכן אני חושבת שהסרט מציג מצב שיכול, כתגובת שרשרת להביא להרבה שינויים והתמודדות עם המצב. האח הקטן במידת מה גם "חשף" את הקושי שלו והפך אותו גלוי. אני מקווה שבעולם של הסרט, המשפחה באמת תתמודד עם הסיבות שהביאו אותו למצב הזה של התמודדות עם המוות.

לגבי הגבר, לטעמי גם קרן וגם סמדר טועות והוא אינו בא להיות "המושיע" שפותר את כל הבעיות בדמות גבר. זה פשוט שגם לאם, במקום העבודה ובחייה הפרטיים יש כעת דמות שנותנת לה תמיכה כלשהי. מישהו שהיא יכולה קצת "להשען" עליו. אני בכלל בכלל לא בטוחה שרומן כלשהו ימשיך ביניהם. בסרט עצמו הם בסך הכל נחים יחד מחובקים. לא יותר מזה. לא יותר מביטוי של קירבה אנושית. ככה שלהאשים את ברגמן שהוא פתר את כל הבעיות על ידי מציאת "גבר" לאשה נראה לי ממש לא נכון! אולי במקרים אחרים זה קורה, הפעם לא.

לגבי האח הקטן ובעיית ההרטבה. ברור לחלוטין שלאחות אין שום בעיית הרטבה... אבל אני חושבת שיש כאן "פאק" כי לשפוך מים במיטה זה בסדר, אבל אם הפיג'מה עצמה לא רטובה, אני לא הייתי קונה את הטריק... מה אתם חושבים?

מה הביקורת שלי בכל זאת? למרות שכנפיים שבורות נראה נפלא, מבויים נפלא, משוחק נפלא, מרגש ומעניין - למרות כל זאת - אני לא בטוחה מה האפקט המצטבר שלו. מה הוא משאיר אצל הצופה. מה המסר שלו. מה המשקל הסגולי שלו. מה באמת נשאר אחרי הצפייה. אני חושבת שלא מספיק, ושאם לסרט היה משהו שמותיר חותם יותר עמוק אצל הצופה, מעבר היותו דרמה משובחת, הסרט היה מתרומם לדרגה של סרט באמת טוב. ככה הוא רק טוב. בלי ה"באמת".

[דני]

הרבה זמן שחיכינו לכותר ה DVD של הסרט וכשהוא הגיח לאוויר העולם אני יכול להגיד שהרבה מאוד אנשים שתכננו לקנות את הכותר ( ותקארו בפורום סרטי DVD באתר תפוז ) נחלו מפח נפש .

המחיר המטורף והלא מציאותי ( 170 שח + 10 שח משלוח ) שנדרש בעבור הכותר ועוד בימים טרופים של היום מרחיק המון לקוחות פוטנציאלים וחבל .

איך יכול להיות שסרט הוליוודי טוב ( ולפעמים במהדורה של שני דיסקים הכוללת תוספות רבות ) עולה באיזור ה 100 שח ועל הסרט הזה שאינו כלל בדולבי דיגיטל ועל דיסק תוספות אין בכלל מה לדבר , מעיזים לדרוש מחיר אסטרונומי שכזה ??

זלזול משבע בקהל , בחובבי הסרט ובכלל לדעתי זו יריה ברגל של עצמך . אני יודע מחברי לפורום שהם הפילו חרם על רכישת הסרט , חבל ניר !!

דני

[דה-סיקה]

מדובר בדרמת טלוויזיה חביבה ומהוקצעת. ראשית יש להוריד את הכובע בפני עוד סרט ישראלי שנעשה בתנאים מחרידים אך לצערי עדיין לא מדובר ב"סרט". סרט לא צריך לנסות וללחוץ עליך לבכות וכך הרגשתי. הרגשתי כאילו הבמאי אומר לי שוב ושוב "תבכה כבר, נו תבכה. עוד לא בכית אז תבכה עכשיו". למעט שוט אחד "קולנועי" (התקריב של מאיה מירון בעדשה צרה על רקע נתיבי איילון), "כנפיים שבורות" צריך לעבור למדיום המתאים לו - מדיום הטלוויזיה הלא תובעני.

[William Wallace]

אני הייתי בטוח גם שהסוף יהיה מאוד עצוב כמו רוב הסרט אבל הסוף דווקה היה עם תקווה. אבל הסרט נחמד ללא ספק,והוא צריך להיות בקולנוע כי אין הרבה סרטים ישראלים ברמה הזאת אז אם יש כבר הוא צריך להיחשף כמה שיותר...

[אורח]

קראתי את כל התגובות. אני מסכים מאוד למה שיעל כתבה. חסר לסרט איזה מסר משמעותי. כמו כן, למרות שהסרט מספר על החיים, יש משהו מאוד מוגזם במה שקורה. האסונות רודפים זה את זה, וא"א כבר לראות דיאלוג אחד שפוי. מריבות, מאבקים, בלגן שבר ודמעות.
על הרקע המלודרמטי הזה, גם רגעים משובחים ועמוקים באמת נסחפים בזרם הסוער. כאלה היו בעיני במיוחד הקטע האנושי והיומיומי שבו האם ובתה דוחפות ללא הצלחה את האוטו. הקטע היחיד שבו טיפס הסרט לדעתי למקום משובח באמת, וחשף טפח של גילוי והבנה עצמית היה כשיאיר גילה לתמהונו שיש מישהו שלוקח את דבריו ברצינות (אודות "גרגרי האבק") ואז הוא מוצא בעצמו את האיזון והקבלה העצמית: "אני אוהב גרגרי אבק", "כל החברים שלי גרגרי אבק"... מאותו קטע רואים את הטרנפורמציה שהתחוללה בו. אבל לעומת זאת ה"גילוי העצמי" של מאיה (בתל אביב) הוא פתטי ובנלי.
התרשמתי שהסרט מנסה להיות מאוד ישראלי של שנות ה2003. הוא משתדל לקלוט בתמונתו את ישראל על כבישיה הרחבים והיפים, ומנסה להציג דמות של משפחה אמנם מאוד ישראלית אך "מודרנית", מתחבטת בבעיות של זהות עצמית ומיצוי עצמי.
הקטע המתוק, המוצלח והמקצועי ביותר בעיני, היה המפגש בין יאיר לאיריס. משחקה של איריס הוא הטבעי וה'זורם' ביותר מבין השחקנים, ולכן גם המשכנע ביותר. אבל אולי בגלל שהמשחק הפרוזאי הזה על מגרש הכדורסל הוא בסה"כ קטע אותנטי מהחיים, וזה מה שכאמור כ"כ חסר בסרט הזה.

[אורח]

האם יש לסרט קשר לספר ה"פילוסופיה הבלתי גמורה של העכברים?
יש דיון על כך בפורום של הספר ב:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=6135

[ענבל ומרים]

נהנינו מאוד מהסרט אני אשמח לקבל תמנות מהסרט להטומיל שליmoribal@hotmail/.co.il

[פנגו חתול קטן]

ראיתי אותו ב"יס שאו" וזה סרט מעולה !!!
משהו שאהבתי בלסרט זה יש אווירה מאוד דיכאונית ועצובה, אבל יש גם בסרט הרבה הומר וקטעים שצחקתי בהם (לא קשור לדמות של הרופא שגם אני פחות אהבתי אלה בכלל)

סרט טוב.
_________________
שלכם,
פנגו קטן.

[וויל]

מה אתם אומרים על הפס קול??
אני חושב שהוא מצוין..אם למישהו יש רשימת שירים אז שיפרסם אם הוא יכול..
_________________
life is a journey, not a destionation

[noni_dp]

רשימת השירים בפסקול של כנפיים שבורות:

1.רכבות
2.שלולית
3.תחנת האוטובוס הישנה
4.בוקר אפור
5.סתיו
6.סרטים מצויירים
7.גרגירי אבק
8.וספה
9.קליפורניה
10.רוח הצפון
11.נסיעה
12.FTV
13.צוללת
14.חיפה - תל - אביב
15.עצים
16.וריאציה על בוקר
17.גשר
18.מדרגות נעות
19.הכל בסדר
20.התעוררות
21.כנפיים שבורות

מתוך מיתוס: http://mitos.co.il/Music/MusicFocus.asp?ID=137719&PopupID=0

[DUDIKROTSHCHILD@MSN.COM]

הוקסמתי ממישחק משובח של אורלי ומאיה ב "כנפיים שבורות" עלו והצליחו

[שני]

אני עושה עבודה בקולנוע על הסרט כנפיים שבורות- מישהו זוכר איך קוראים לילד הקטן שקופץ מהברכה?