יעל מבקרת בקולנוע

[דייבי סטיין]

קודם כל אני חדש פה, אהבתי את האתר אז החלטתי להצטרף אליו גם
אז, האמת היא שאני רוצה לשאול אותכם, בתור מבקרי וצופי קולנוע גלובלי.
האם אתם אוהבים יותר את הסרטים של השחור-הלבן, או עם הצבע? יש סרטים די מודרניים, שמשתמשים באופציה של השחור הלבן ("קפה וסיגריות","רשימת שינדלר","מנהטן" וכו'..)
אבל רוב הקולנוע מבוסס על צבע, כנראה לסמל את בואו של עידן הקולנוע החדש כמו שספיישל אפקטים עשו.
אז השאלה שלי, מה מועדף? מה יותר מוערך? מה יותר מביע את המסר של הסרט?
אני אוהב את הסרטים של השחור-הלבן, הם יכולים להתמזג לכל ג'אנר קולנועי, אם זה אימה או קומדיה, רומנטיקה או טרגדיה, הוא פשוט יכול להתמזג לכל זה.....
אז מה דעתכם? זה מה שמעניין אותי.
אז תביעו דעה!

[sami balagun]

בוא אני אגיד לך משהו. לפני כמה שנים הטלויזיה הישנה שלי הפסיקה להראות צבע וכה במשך חודש כל הסרטים שראיתי היו שחור לבן ולהגיד לך תאמת ברוב המקרים פשוט אין הבדל בדרך שאתה מגיב לסרט.
להגיד שעושים את הסרטים בצבע בשביל להדגיש את השינוי בתקופות זה לדעתי טעות.
זה לגיטימי שבהתחלה זה היה פופולארי כגימיק בלבד אבל אנחנו מדברים פה על יותר מ50 שנה. זה כמו מה שהיה עם סרט י האנימציה הממוחשבים. בהתחלה הם כולם היו להיטים אבל בשנה האחרונה זה כבר יצא מכל החורים.
גם היה אז סין סיטי שברסי היה הרבה יותר יפה ויזואלית מרוב הסרטים בצבע.

אני מניח שהצבע פשוט נותן יותר אופציות לגיוון. הצלם יכול לשים איזה פילטרים שבא לו ולייצור אווירה ביתר חופשיות מאשר בשחור לבן.
_________________
בלגאן

[Oren]

בימינו, ברירת המחדל היא צבע - אם מישהו רוצה לצלם סרט בשחור-לבן, הוא צריך "להתאמץ" (להשיג פילם מתאים, או יותר סביר, פשוט להוריד את הצבע אחרי הצילום). לכן סרט בשחור לבן חייב להיות בחירה, וחייבת להיות הצדקה לבחירה הזו.

כשאני מנסה להזכר בסרטי שחור-לבן שנעשו בעשורים האחרונים, היחיד שאני חושב שצולם כך מסיבות לא אומנותיות (אלא כלכליות) היה "מוכרים בלבד" (Clerks) של קווין סמית', אבל חוץ ממנו לכל סרט כזה היה צידוק (כלשהו) לשחור-לבן.

לאחרונה היו מספר סרטים שעובדו מקומיקס, והיתה בחירה אסטטית בשימוש (חלקי או מלא) בשחור-לבן במהלך הסרט, כדי לשמור זיקה לסגנון של הקומיקס. בסרטים אחרים שעלילתם מתרחשת בעבר, השימוש בשחור-לבן נועד כדי "להכניס" את הצופה לאווירה היסטורית.

בהרבה סרטים יש שימוש חלקי בשחור-לבן, כלומר או שיש בסרט קטעים/אובייקטים צבעוניים, או שהסרט צבעוני ויש בו קטעים/אובייקטים בשחור לבן. ב"רשימת שינדלר" שציינת, הסרט בשחור-לבן אך יש בו סצנה אחת עם ילדה הלובשת שמלה אדומה. בסרט "פלזטוויל" (Pleasantville) השימוש בשחור-לבן ובצבע, הוא ממש אחד "השחקנים הראשיים". ובסרט "רסטי ג'יימס" (Rumble Fish) רק הדגים צבעוניים [אגב, בסרט הזה, אחת הדמיות המרכזיות היא עיוורת צבעים וזו הסיבה העקרית לשימוש בשחור-לבן].

באופן אישי, אני די אוהב שחור-לבן, אבל כמובן שאני לא מעדיף סרט רק בגלל שהוא שחור לבן או חושב שעדיף להקרין את רוב הסרטים בלי צבע...
אגב, לפני כשנה ראיתי סרט אנימציה, שצוייר כולו בשחור לבן די ניגודיים (כלומר בלי גווני אפור). לסרט כראו רנסנס והוא היה חוויה אסטטית, אבל עלילתית לא הרשים במיוחד.