תנועה מגונה
נכתב ע"י יעל בתאריך 17/10/06

[מאז כתיבת הביקורת, הסרט זכה בפרס לסרט העלילתי של פסטיבל חיפה, ואמור להגיע לבתי הקולנוע ב-17 למאי 2007]
תנועה מגונה, סרטו של צחי גראד (שביים גם את "גי'רפות" בשנת 2001), מספר על מיכאל קליינהאוס, גבר בשנות הארבעים לחייו שמתגורר יחד עם משפחתו בדירה קטנה בתל אביב. מיכאל נשוי לתמר, רופאה במקצועה, ואב לדוד בן החמש, ילד רגיש שלא תמיד מסתדר עם הילדים האחרים בגן. מיכאל עזב את עבודתו בהייטק במטרה לכתוב, אך התכנית הזאת אינה עולה יפה. הסרט מתחיל כאשר מיכאל מצוי בחוסר כוחות וללא מוטיבציה, יחסיו עם אשתו מתאפיינים בתקשורת קולנית, ביקורתית, וחסרת חמלה, ולמרות שהוא מנסה להיות אבא טוב לבנו, הוא מצוי בלאות אין קץ.

נקודת "התפנית בסרט (לאחר ה"אקספוזיציה" שמאד אהבתי), מגיעה כאשר מיכאל, תמר, ודוד, עוצרים את המכונית סמוך לפיצריה. למרות שמכונית המשפחה חוסמת את הכביש, תמר מעבירה שקיות מן המושב הקדמי לאחורי במכונית, תוך שהיא מתעלמת מן הצפירות של מכונית שחורה וגדולה שעומדת מאחוריהם. חוסר הסבלנות של הנהג מרגיז את תמר, והיא עושה לו תנועה מגונה (אצבע משולשת – ילדים סטייל) דבר שגורם לכך שבאופן לא צפוי, הנהג נוסע, ובעוצמה רבה מוריד את דלת המכונית, כשהוא מותיר את המשפחה הלומה, וללא דלת למכונית. (קטע מצמרר, אך לא פחות מכך קומי).
גל זייד - תנועה מגונה
מיכאל, שבתבונתו השקטה זכר לרשום את המספר של הרכב, ניגש למשטרה להגיש תלונה. אך למרבה הפתעתו מסתבר לו שהמשטרה אינה רוצה להתעסק עם "דרייפוס" - מאפיונר ידוע ומוכר. ההמלצה שמיכאל מקבל היא פשוט "לעזוב את זה", ואפילו להרגיש טוב עם כך שהוא יצא בזול מאותה תקרית. אך מיכאל אינו מעוניין לוותר על רכושו ועל כבודו והוא בוחר לצאת במאבק נגד אותו ארכי-מגה-דון-קורליאונה.

הלכתי ל"תנועה מגונה" במסגרת פסטיבל הסרטים בחיפה, יחד עם חברתי אנאלו, ובקולנוע פגשתי את אימי, אחי, גיסתי, ואחייני. בהקרנת הסרט נכחו הבמאי, השחקנים, אנשי קולנוע אחרים שהשתתפו ביצירה ובהפקה, ועוד הרבה ידוענים אחרים. אנאלו ואני נהנינו לשבת ולהתבונן בכל האנשים "המוכרים" שבקהל...

התחלת הסרט הינה מצוינת בעיני - הדמויות מעוררות עניין, ונדמה שיש לסרט סיפורים רבים לספר, וכיוונים רבים בהם הוא יכול לבחור להתקדם... אך מאותו שפע התחלתי של אפשרויות, הסרט מתפתח על פני נתיב מרכזי אחד - המלחמה של מיכאל בדרייפוס, מלחמה שעומדת בניגוד לאוזלת היד שמפגינה המשטרה, ולחברה שבה אין דין ואין דיין. מעבר לעילות הצודקות והנכונות להיאבק, נראה שהסיבה העיקרית שמיכאל יוצא למלחמה היא כדי להגן על הכבוד שלו עצמו - כבוד אשר נכתש ונרמס לא רק על ידי המגה-ארכי-גנגסטר, אלא גם על ידי אימו, אשתו, ועל ידי חלקים מדכאים באישיותו שלו עצמו. במלים אחרות - יש גורמים מחוץ שמשפילים את מיכאל, ויש גורמים מבית. הסרט בוחר לטפל בעיקר בגורמים שמחוצה לו.

אהבתי את המשחק של גל זייד (מיכאל), של רבקה מיכאלי (בתפקיד אימו של מיכאל), אך בעיקר את המשחק של הארכי פושע "דרייפוס", שמגולם על ידי אשר צרפתי. אהבתי גם את החזות של הסרט, ואת המראות התל אביביים שהופיעו בו.

"תנועה מגונה" נע בין היותו דרמה מרירה וכבדה, סאטירה מצחיקה, ומותחן אלים. לסרט יש כיוון, נתיב, וכמו מיכאל הוא מתקדם בנחישות לעבר הסוף (שהוא כל כך לא סביר ולא מתקבל על הדעת, עד שבסופו של דבר הוא נהיה הסוף האפשרי היחיד...) אהבתי את התעוזה של הסרט (ושל מיכאל), ואת הסגנון הייחודי שלו, אבל משלב מסוים הסרט החל להכביד עלי, ומלחמות הכבוד נראו לאנאלו ולי מעט טיפשיות.

למרות שברור ש"הרע" בסרט הוא אותו מאפיונר, לא יכולתי שלא לחוש שהיה גם חטא באותה אצבע משולשת, באותה תנועה מגונה של תמר מתחילת הסרט. במידת מה כעסתי עליה, והזדהיתי עם הרוגז שעוררה בנהג האחר. היא הייתה באמת מעצבנת. כמובן, זה לא מצדיק הורדת דלת, או מעשים אלימים אחרים, אבל אולי אם כל אחד היה לוקח אחריות להשפעה שיש לו על אחרים, בוחר להבליג, לוותר, לפעמים לקחת צעד אחורה, העולם היה נראה אחרת. זאת הדרך העדיפה בעיני, מלחמות על כבוד הן שיא השיאים של בזבוז הזמן.

אז מה בשורה התחתונה? אני לא יודעת אם "תנועה מגונה" הינו מסוג הסרטים שאני בדרך כלל אוהבת, אבל אני שמחה שצפיתי בו. הוא היה מעניין ומעורר מחשבה. מיכאל היה אמיץ, והיו רגעים שהרגשתי שגם הסרט אמיץ. ואומץ זה דבר יפה בעיני...

ללכת


הדרוג של יעל
3.5 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
אנאלו 3.5
דרוג משותף גולשים [37 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1


בחזרה לדף הראשי הגיבו על הסרט בפורום