פרידה
נכתב ע"י אילנה ורפי בתאריך 6/1/2003


FRIDA
El Marxismo Dara Salud a los Enfermos
EL Abrazo de Amor del Universo,La Tierra(Mexico) Diego, Yo y el Sr. Xoloti
Salma Hayek as Frida Kahlo
Diego Rivera and Frida Kahlo
Frida Kahlo
Frida Kahlo and Tina Modotti
Alfred Molina as Diego Rivera
Salma Hayek as Frida Kahlo
רפי:
הסרט מתחיל עם מספר שוטים בהם רואים ארבעה בחורים נושאים את פרידה מביתה המקושט על מיטה מפוארת דרך גינה מלאה בצמחי נוי וחיות מחמד, ומעמיסים אותה על משאית. לאן מביאים אותה? זאת נדע רק לקראת סיום הסרט כאשר בסצנה מרגשת רואים אותה מובלת במיטה אל... אודה - התרגשתי בסצנה הזאת. על אף כל הקשיים הגופניים של פרידה, היא לא מוותרת, היא תשיג את שלה, או עוד יותר נכון - היא תממש את עצמה.


אילנה:
רפי ואני, מכוכבי האתר (והוריהם של יעל וקרן, וגם אורי ואילת), הלכנו לראות את "פרידה" בהצגה יומית בקולנוע רב-חן שבמרכז חורב בחיפה. פעם, הצגה יומית היתה בשביל ילדים , היום, כש"אזרחים ותיקים" מקבלים הנחה של 50% בהצגה היומית, מצאנו את עצמנו בחברת גילאי 60+, ורק זוג צעיר תועה מצא אף הוא את מקומו באולם.

העניין שלנו בפרידה קאלו החל בטיול למכסיקו, באביב 1987. ביקרנו בקויואקאן, שכונת יוקרה במכסיקו סיטי - שם נמצאים בתיהם של דיאגו ריברה, פרידה קאלו ולאון טרוצקי, אך לצערנו הגענו לאחר שעות הביקור. את הספר של היידן הררה (Hayden Herrera), הביוגרפיה של פרידה שעליה מבוסס הסרט, קבלנו במתנה כשנה לאחר מכן, כשהרטמוט וייז'ינה, זוג ברלינאים שפגשנו בכפר המכסיקאי הציורי סן-כריסטובל-דה-לס-קאסס, באו לבקר אותנו בארץ. מאז, קראתי מדי פעם קטעים מספר ביוגרפי מרתק זה, המכיל גם צילומים מחייה של פרידה, ומבחר מציוריה. כששמעתי על הסרט, חכיתי בכליון עינים לפגוש דמות מוכרת זו על גבי המסך.

הסרט בעל יופי רב, והצפייה בו היא חוויה של הנאה אסתטית. יופיו טמון הן בויזואליה והן בפס-הקול: החיות, החושניות והייצריות מובאים במקצבים מסחררים ובצבעוניות מהממת. גם הצילומים המצוינים תורמים ליפי הסרט: הפולקלור והנופים היפים של מכסיקו, שמעוררים את החשק (לחזור) לבקר שם, ולא פחות מכך, צילומי התקריב מלאי ההבעה של הדמויות. יפה גם השילוב האמנותי שבין ה"מציאות" לבין הציורים המשקפים את המציאות - עד כדי טשטוש הגבולות ביניהם.

את חייה של פרידה ניתן לתאר כטלטלה בין, מצד אחד, כאב, עצבות וחוויות אובדן (לאחר פציעתה הקשה , בגיל 18 בתאונה, כנוסעת בחשמלית במכסיקו-סיטי, עירה), לבין חיות בלתי נלאית, וחושניות תוססת וצבעונית. בעיני, המתח בין מטענים רגשיים אלה, הוא תמצית הוויתה וחייה הבוגרים של פרידה. יצירותיה של פרידה משקפות היטב את הדואליות הזו: מוטיבים טראומטיים של פציעה, אנטומיה חשופה, ומוות, מצויירים בצבעים חיים ועזים ובסגנון דקורטיבי מסוגנן. עצם התמסרותה ודבקותה בציור, היא דרך יצירתית להתמודד מבפנים, ולהחצין כלפי חוץ את עולמה הפנימי המורכב.

הסרט לא תמיד מצליח להתמודד באמינות עם הדואליות והמורכבות הזו. המתח הפנימי בין מרכיבי נפש אלה, היסורים מול שמחת החיים, מוצג בסרט באופן בלתי מאוזן. ראשית, יש הבלטה ברורה של מרכיבי התשוקה לחיים על חשבון החלקים היותר מיוסרים. דמותה של פרידה בסרט מרשימה, מרתקת, ונוגעת ללב, דבקותה העזה בחיים מעוררת השתאות. היא חושפת באומץ את הוויתה הפצועה ללא פוזה וזיוף. התעקשותה, על ערש דווי, להגיע לפתיחת התערוכה שלה, היא מהרגעים הנוגעים ללב בסרט. שנית, מעטים הרגעים בהם ישנו קונפליקט בין שמחת החיים לכאבי האבדן. במקום קונפליקט, ישנה הצגה של "לסירוגין": כשמרכיב אחד קיים, השני נעלם, נוצרת תחושה של החלקה ויפוי המציאות, לעיתים עד כדי חוסר אמינות, הגובל אף בחוסר כבוד לזכרונם של צופי הסרט. כשצפיתי למשל בפרידה הרוקדת, הצוהלת, המתהוללת עם האנרגיות האדירות שפורצות ממנה, לא יכלתי למחוק מזכרוני את הייסורים הקשים שהוצגו קודם לכן, ואשר לפתע נעלמו כלא היו, כבמטה קסמים.

ככלל, יחסי האנוש בין הדמויות השונות בסרט מוצגים באופן פלקטי עם דילוגים בין הרבה רגעים דרמטיים - בעוד שחסרה התבוננות יותר תהליכית שיכלה להעניק מימד של עומק ואמינות. לדוגמא: מוטיב מרכזי בסרט הוא נושא הנאמנות והבגידות בין פרידה לדיאגו, הגישה לנושא, דרמטית - סנסציונית, בשיטת ה "לסרוגין", כסדרה של התקרבויות-התרחקויות, "מעידות" והתנצלויות. ואף על פי שקיימת רב גוניות רגשית - רוך, תשוקה, כעס, נקמנות - (במיוחד במשחקה של פרידה שלעומתה דייגו מחוויר בחד מימדיותו) - חסר המימד של התלבטות וקונפליקט פנימי. ההשטחה של המתחים והקונפליקטים הפנימיים היא בעיני החולשה העיקרית של הסרט.

חולשה נוספת של הסרט נעוצה בנסיון להיות נאמן בכל מחיר לעובדות הביוגרפיות, כעין סימון "וי" על האירועים שארעו בחייה של פרידה, הנסיון לכלול הכל מוביל לעומס יתר, למשל ההתרחשויות הפוליטיות שאמנם מהוות מרכיב חשוב בחייהם של פרידה ודיאגו (הזדהותם עם הקומוניזם), מנוטרלות ממשמעותן ונראות כ"מודבקות".

רפי:
אני לא אוביקטיבי - מאז שהכרתי את ייז'ינה במקסיקו בטיול של אילנה ושלי - אני שומע על פרידה שהיא כעין דמות מופת לייז'ינה. ואכן, בסרט מתגלות כל תכונותיה המהפנטות - הטמפרמנט שלה, הקנאות שלה, המיניות עם גברים ונשים, הכעס וההתפיסות, והעומק הרגשי המתבטא בכל מהלך חייה ובציוריה. תכונות אלה בולטות במיוחד כניגוד לבעלה דיאגו ריברה הנראה בסרט מגושם, ילדותי, ובעצם נשאלת השאלה, מה היא מצאה בו?
הסרט סוחף אותך לתוכו בעזרת תמונות ציוריות של נופי מקסיקו, מנהגי האנשים והמוסיקה המקומית. זה מקסים. נראה לי שעידנו את האופי הפראי של פרידה בשביל הצופה האמריקאי, וזה הליקוי העיקרי שאני מוצא בסרט. העלילה מתפתחת בצורה קצת שמלצית-רומנטית מדי, והכאב העמוק של פרידה, אשר במציאות סבלה מנכות גופנית קשה ומטראומות נפשיות רבות גם הוא הוחלק במידה רבה.


בסך הכל, על אף ההחמצות והחולשות מדובר בסרט יפה, מעניין ומרתק שמומלץ ללכת לראותו.

ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של אילנה
3.5 stars
הדרוג של רפי
4 stars
דרוג משותף גולשים [354 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי הגיבו על הסרט בפורום


To FRIDA Official WebSite
To FRIDA Official WebSite