ערב יום חמישי שעבר היה ערב מתוכנן מראש. כבר בתחילת אותו השבוע שאל אותי אורן אם אני רוצה להצטרף אליו ולקבוצה מ-"פיש איי" לטרום הבכורה החיפאית של "הארי פוטר וחדר הסודות". עניתי בחיוב ושמחתי שנקבעה לי עובדה - עינת מזמינה לנו כרטיסים ואורן מגיע במיוחד מרחוק, סוף סוף אראה סרט ללא ביטול של רגע אחרון (כפי שקרה לי כמה פעמים בזמן האחרון). הצעתי לאורן להקדים ולבקר את מיסו לפני שנלך לסרט. מיסו מתאכסנת אצלי כבר שלושה חודשים (מאז שיעל נסעה לשוויצריה) ואורן לא ראה אותה מאז. למפגש של מיסו ואורן אני נותנת חמישה כוכבים - מרגש, עלילתי, מותח ועם סוף טוב. אורן שחשש שמא מיסו לא תזהה אותו, התבדה, מיסו היתה ריפוקית, חביבה ואפילו נתנה לו להרים אותה דבר שהיא מאפשרת כמעט בלעדית רק לו. אפילו שריטה נוסטלגית היא השאירה לו למזכרת עד הפעם הבאה.
נסענו לגרנד קניון, נפגשנו עם שאר האנשים ונכנסנו לקולנוע בקבוצה של 17 אנשים (לחרדתה של הסדרנית בכניסה). קניתי לי פופקורן בגודל קטן, והתיישבנו לנו במקומות הטובים
שעינת השיגה לנו. אחרי דקות רבות של פרסומות הגיע המסך שמבשר על תחילתו של הסרט, המסך הזה גם בישר שאורך הסרט הינו 161 דקות... הלם אחז בי, שכן את הארי פוטר ואבן החכמים לא כל כך אהבתי וסבלתי בו משעמום. להפתעתי ולשמחתי הסרט השני בסדרה טוב יותר מהראשון והוא לא שעמם אותי כלל. "הארי פוטר" הקולנועי קפץ מדרגה בעיני.
הסרט מתחיל שוב בבית משפחתו המאמצת והגרוטסקית של הארי פוטר. הם עדיין רעים והם כולאים את הארי בחדרו עם כוונה לא לאפשר לו לחזור להוגוורטס (בית הספר לכישוף ולקוסמות). דובי, גמדון הבית, דמות מקסימה ממש ומאד מבדחת, מגיע לחדרו בכדי להזהירו לא לחזור לבית הספר, שכן הוא יהיה בסכנה גדולה ודברים רעים עומדים להתרחש שם. הארי פוטר מצליח להשתחרר מחדרו בעזרת חבריו שמחלצים אותו במכונית מעופפת. כאשר הארי חוזר להוגוורטס, אנחנו פוגשים מחדש את כל סגל המורים וגם מורה חדש - גילדרוי לוקהרט (בגילומו של קנט בראנה), שמהווה אתנחתה קומית מוצלחת לאורך הסרט.
סדרת תקריות בהן נפגעים מספר משוכני הוגוורטס שאינם קוסמים טהורי דם, מעידה שחדר הסודות נפתח. לפי האגדה בחדר הסודות שוכנת מפלצת שנועדה לטהר את בית הספר מה"בוצדמים" (מי שנולד להורים שאינם קוסמים), רק היורש של סלית'רין יכול לפתוח את החדר ולשלוט במפלצת שבתוכו. רוב אנשי בית הספר חושדים בהארי, הוא תמיד נמצא ליד הנפגעים כשמגלים אותם ובנוסף הוא חולק כמה תכונות משותפות עם סלית'רין. הארי, רון והרמיוני חושדים בדראקו מאלפוי ויש להם תוכנית כיצד לגרום לו להתוודות בפניהם.
משום מה עולה לי לראש השוואה עם הטרילוגיה של "שר הטבעות". כל שלושת סרטי "שר הטבעות" כבר צולמו ובעצם בעיקר בגלל שיקולים מסחריים הקרנתם פרוסה על פני שלוש שנים. מאד אהבתי את שר הטבעות וההמשך מסקרן אותי, אבל שיפורים או שינויים דרמטיים לעומת הפרק הקודם, כנראה שכבר לא יהיו. את הארי פוטר השני צילמו רק אחרי ששוחרר הסרט הראשון, ולדעתי היתה הסקת מסקנות רצינית, ששיפרה מאוד את התוצאה. צילומי הסרט הבא, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", יחלו רק בתחילת 2003. כך שגם בו יוכלו לשפר עוד ולצעוד עם הזמן מבחינה טכנולוגית, שתאפשר הוספת גימיקים כדוגמת המכונית המעופפת.
אני חושבת שיוצרי הסרט קלטו שצריך להוסיף יותר רגש ופשטות, פחות לדחוס התרחשויות ויותר להסביר אותם. הסרט אולי יותר "ילדותי" מהסרט הקודם, אבל בהחלט יותר מובן (לצופים שלא קראו את הספרים) ומאפשר הזדהות. כמו כן אפשר לראות איך השחקנים הילדים מתבגרים, ממש רואים את השינויים וזה יפה. לעומת זאת הטבע עושה את שלו גם בכיוונים "שליליים" וריצ'ארד האריס, השחקן שמשחק את דמבלדור (המנהל החביב), נפטר לא מזמן.
הקהל היה מאד מעורב בסרט, צחקוקים, הערות ומחיאות כפיים נשמעו לכל אורכו, נראה שהרבה מעריצים של "הארי פוטר" באו במיוחד לטרום בכורה. בסוף הסרט יש קטע של מחיאות כפיים, שסחף את הקהל למחיאות כפיים גם כן. זה היה סוף מרגש ויפה, אך לדעתי היה לסצנת הסיום עוד "תפקיד" - בסצנה מראים הרבה מילדי בית הספר מתקבצים סביב האגריד והמצלמה עוברת על הרבה פרצופים, אולי היתה כאן כוונה "לתגמל" קצת את הילדים הניצבים ולתת להם קצת חשיפה קולנועית (וכמובן, נחת להורים).
