להתראות לנין
נכתב ע"י יעל בתאריך 30/8/2003









את "להתראות לנין" ראיתי יום או יומיים אחרי שחזרתי משוויצריה, הגרמנית עדיין יחסית טרייה בראשי (אם כי בשוויץ זה בכלל גרמנית-שוויצרית שיש לה ניגון אחר, הרבה יותר רך ומזמר) והתאווה לראות סרטים מפעמת בי. גם הבחירה ב"להתראות לנין" לא היתה מקרית: כל התקופה ששהיתי בשוויץ, לא יכולתי לראות סרטים שאינם בשפה האנגלית, ועל "להתראות לנין" שמעתי טובות ושמחתי שאני יכולה סוף סוף לראותו. בנוסף, קרן מאד רצתה לראות את הסרט כי היה לה רעיון מאד (מאד) דומה לרעיון שמוצג בסרט והיא רצתה לראות מי "גנב" לה את הרעיון, וכמה טוב הוא ביצע אותו. לכבוד המאורע הנדיר של איחוד המשפחה הלכנו לסרט קרן ואני עם הורינו, אילנה ורפי (כאשר אבא שלי חזר רק יומיים לפני כן מברלין, דבר שהגביר את סקרנותו ביחס לסרט).

"להתראות לנין" מתרחש בברלין המזרחית של 1989, בתקופה של נפילת החומה והאיחוד בין גרמניה המערבית למזרחית. הסרט מתחיל קצת לפני זה, ומציג בפנינו משפחה. האם היא פטריוטית נלהבת שמאמינה בכל מאודה בערכי הקומוניזם. היא מקדישה את חייה לחינוך הדור הצעיר, ולכתיבת מכתבי תלונה לגופים למינהם שחוטאים בייצור מוצרים, מהם משתקפת נהייה אחרי המערב (למשל סוודר בגיזרה לנשים דקיקות שאינה מתאימה לנשים ממוצעות העובדות במפעל). אך נראה כי מסירותה לתנועה מהווה לא יותר מדרך להתמודד עם העובדה שבעלה, כפי שמסופר, עזב אותה ואת ילדיהם וערק למערב. כיום, הילדים כבר גדולים ומצויים בשנות העשרים לחייהם. ולמרות האהבה שהם רוכשים לאם הם לא ממש פטריוטים כמוהה. ערב אחד, האם חוזה בהפגנה (שקטה) נגד המשטר. היא נרעשת מאד לראות שוטרים מכים מכות "רצח" את המפגינים, וההלם רק גובר כאשר היא מבחינה שבנה אף הוא בין המפגינים! היא מתמוטטת ושוקעת בתרדמת... לילה טוב.

אבל, בסרטים, יש לזכור, תרדמת אינה מצב סופי, אלא כלי קולנועי. וכך, אחרי מספר חודשים האם מתעוררת. אבל אויה, היא מתעוררת לעולם שונה בתכלית. החומה המפורסמת נפלה, הגרמניות אוחדו, אנשים מהגרים ממקום למקום, צופים בטלוויזיה בכבלים, מתלבשים כמו בני אדם, אוכלים אוכל מערבי (על חשבון חברות מזרח גרמניות שהתמוטטו מיד), ובכל מקום ניתן למצוא סמלים מהמערב, (כמו קוקה קולה. בררר). הרופא מזהיר שאסור לאם להתרגש במצבה, והבן, שמבקש להגן על אימו, אשר אינה מודעת לשינויים שחלו בארצה, מחליט למנוע ממנה בכל מחיר מלהחשף למציאות הנוכחית. האם מועברת מבית החולים לביתה, והבן, במרץ בלתי נלאה, מתחיל במבצע של בניית המציאות מחדש...

שמעו, והבן הזה מתגלה כאיש בעל תושייה וכושר המצאה בלתי רגיל. הוא מצלם ומספק לה מהדורות טלוויזיה שקריות, מלביש אנשים בבגדים שכבר אינם מקובלים, משלם לילדים כדי לשיר שירים קומוניסטיים ליד מיטת אמו, מוצא קופסאות שימורים של חברות שכבר ירדו מהמדף... מה לא? אני יודעת שעל הנייר זה נשמע כאילו לסרט יש פוטנציאל אדיר להשכיב את הצופים על הריצפה, אבל למעשה, הסרט לא היה מספיק מצחיק. אמנם יש הרבה סיטואציות אבסורדיות בתכלית, אבל הסרט לא הצליח ליצור שום מתח אמיתי סביב השאלה אם, מתי ואיך האמא תגלה את התרמית. בלי מתח, המצחיק הוא פחות מצחיק, המרגש פחות מרגש, והכל יותר משעמם.

ובאמת, התחושה שלי היתה שהסרט כולו מתארך ומתארך בלי להיות On the spot, וחבל כי דווקא יש בסרט כזה הרבה דברים שיכולים להיות מעוררי מחשבה... שאלות שנוגעות לחשיבות של האמת בחיינו, למשל. בסרט הבן הולך מאד רחוק בכך שהוא מייצר מציאות ממש בדיונית, אבל ייפוי קל של המציאות, כדי לגרום למישהו הרגשה טובה יותר, הינו משהו שכולנו עשינו פעם או פעמיים בחיינו לפחות... האם תיקונים קוסמטיים כאלה למציאות נובעים באמת מהמצב של האדם האחר, או מצורך פנימי שלנו? סבתא שלי למשל, דואגת מאד לכל בני המשפחה. פעמים רבות כאשר מתרחשת תאונה קלה או שמשהו משתבש, אימי נמנעת מלספר לה על הדבר כדי לא להדאיגה ולצערה. האם זה טוב? ומה הגבול? בקיצור, כל השאלות האלה הינן מאד רלוונטיות, בעיני, ליחסים בין אנשים. אבל הסרט לא השכיל, לטעמי, להציג אותן בצורה מספיק חדה.

יש לציין שהורי דווקא נהנו מהסרט, אך קרן, כמוני, קצת השתעממה. בנוסף הפריעו לשתינו עניינים של חוסר אמינות. למשל, העובדה שהאם, למרות שהיא נראית ומתנהגת כאשה בריאה למדי, לא יורדת כלל מהמיטה ולא יוצאת מהחדר שבנה ייעד לה. פיתרון כזה הינו אמנם מאד נח בשביל יוצרי הסרט, אבל לקרן ולי, כצופות, זה נראה כקישקוש מוחלט. היא זזה, אוכלת, ומדברת בלי כל קושי, אז היא לא תקום לשירותים? נראה לי שהבמאי והתסריטאי לא שכבו מימיהם בבית חולים כדי להבין שברגע שאדם מסוגל לדדות לשירותים בעצמו (ואפילו הוא פיסח, גידם, חבוש כולו בגבס ומחובר לאינפוזיה) הוא יעדיף לעשות את זה על פני כל אופציה אחרת...

אז באופן כללי אני חושבת שמדובר בסרט עם רעיון מצויין, אך התלהבות גדולה הוא לא עורר בי. ובכלל, נראה לי שהסרט מדבר הרבה יותר לגרמנים, ובמיוחד לכאלה שחוו את התקופה ההיא על בשרם. עבורי, כישראלית, סרטים תוצרת הארץ הינם מעניינים יותר. אז לקראת האוסקר הישראלי, צפו לגל ביקורות ישראלי. בקרוב!

לא ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של יעל
2.5 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
קרן אילנה רפי
2.5 3.5 3.5
דרוג משותף גולשים [128 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום


To GOOD BYE, LENIN! Official WebSite
To GOOD BYE, LENIN! Official WebSite