מדגסקר
נכתב ע"י קרן סיון ב-18/7/2005

הלכנו ל"מדגסקר" חבורה של ארבע נפשות, שתי דודות (יעל ואני) ושני אחיינים (דוראל ואיתמר). החוויה סביב ההליכה לסרט הייתה מאד נחמדה, חברת הילדים תמיד נעימה ומוסיפה והפעם גם "מזג האוויר" באולם הקולנוע היה נעים (בניגוד למזג האוויר החורפי ששרר ב-"באטמן מתחיל"). הלכנו לסרט ביום שישי בעשר בלילה והאולם היה מלא מפה לפה במבוגרים צעירים. ההימור שלנו לא לקנות כרטיסים מראש גרם לכך שישבנו בשני זוגות, מפוצלים זה מה. יעל ואני ישבנו בדיוק מאחורי דוראל ואיתמר, שורה מעליהם. זה היה קצת כמו לנסוע יחדיו באוטו שנוסע בשיפוע קל, כשהילדים הם שנוהגים.

הסרט מספר על אריה, זברה, ג'ירפה והיפופוטם, שמעבירים את חייהם בגן חיות בסנטרל פארק בניו יורק בלי כל מושג ממשי שיש עולם גדול ומגוון מחוץ לגבולות הגן. מרטי הזברה מגיע לחגוג את יום הולדתו ה-10 כשהוא מדוכדך. הוא קץ בחיי השגרה הסתמיים שבגן החיות, ויש לו תשוקה וסקרנות לראות את העולם הרחב שמחוץ לגן החיות. אלכס האריה הגאה ואוהב החיים, מלמן הג'ירפה ההיפוכונדרית, וגלוריה ההיפופוטמית מנסים להנעים עליו את יום ההולדת בחגיגה חברית, אך מצב רוחו של מרטי נשאר ירוד. באותו לילה עצמו, מרטי מחליט לברוח מגן החיות, כדי "לראות עולם". כאשר חבריו מגלים זאת, הם מחליטים לצאת כדי להחזיר את חברם המפוספס לגן החיות. הדברים מסתבכים וכתוצאה הם מועלים לסיפונה של אנייה שאמורה להובילם לאפריקה, בחזרה אל "הטבע", ושם לשחררם. מפה לשם, אחרי מספר תקריות והרפתקאות המערבות בעיקר פינגווינים, שלהוטים מאד להגיע דווקא לאנטארקטיקה, החיות מוצאות את עצמן באי מדגסקר, לא פחות. (לידע כללי, האי נמצא באוקיינוס ההודי, ליד מוזמביק, הוא האי הרביעי בגודלו בעולם ויש בו 18 מיליון תושבים).

הגרפיקה בסרט מדגסקר מאד נעימה לעין, הדמויות מצוירות ומעוצבות בצורה חמודה וצבעונית. כבר לפני כמה חודשים שמתי עין על הסרט וציפיתי לבואו לארץ. השם האקזוטי שלו והעובדה שעלילתו היא על חיות הרגילות לתנאי שבי שמגיעות לאי פראי וחופשי, סקרנה אותי מאד. אבל לצערי מעבר לגרפיקה נעימה לעין ומפוטנציאל בתחום הסיפור אין לסרט יותר מדי מה להציע, הסרט לא גרם לי לתחושות אנטי, אבל לא ממש גרם לי להנאה.

אם הייתי צריכה לתת לסרט ביקורת בונה הייתי מייעצת לתת עוד רקע רגשי ולדאוג להדגיש יותר את הסיבות שגרמו לזברה בעצם לברוח מגן החיות. היה נחמד אילו הבמאי היה מתרכז יותר בזה שהחיות הם בעצם "ניו-יורקיות" המגיעות לאיזור פראי, העובדה הזאת לא באה לידי ביטוי מספיק בסרט וזה גורם לי לתהייה למה בעצם דאגו לעשות אותם "ניו-יורקים". הסרט שטוח מעט, גם מבחינת בניית הדמויות וגם מבחינת עומק הסיפור. לא הבהירו כלל למה הם רצו לחזור הביתה ומדוע הם מתגעגעים כל כך לתנאי השבי. האם רק כדי לקבל מנת אוכל יום יומית? העובדה שכל אחד רוצה לחזור הביתה, אפילו שהבית אינו אידאלי, היא יפה מאד כמסר, אך לא העבירו זאת מספיק וזה מפוספס. גם האסוציאציה שהשם מדגסקר (חופש, פראיות, שלווה) עושה לאנשים, לא באה לידי ביטוי באופן מספק.

באופן כללי מדובר בסרט שבחר בכיוון הומוריסטי. יש הרבה בדיחות לילדים, והרבה בדיחות למבוגרים. הצרה היא, שנראה כאילו הבדיחות לא ממש שייכות לסיפור, אלא רק מודבקות אליו כדי להעביר עוד קטע ועוד קטע. הבדיחות למבוגרים כוללות הרבה התייחסויות לסרטים (למשל "אמריקן ביוטי") וסדרות טלוויזיה (כמו "הוואי 5-0"). לדעתי היו עשרות התייחסויות כאלה ובדיחות קטנות, אבל אני לא ממש נהנית כשהבדיחות תלושות ולא תורמות לעלילת הסרט. לדעתי הן הוכנסו בכח על מנת לספק את המבוגרים, כדי שאלו יוכלו להחזיק מעמד לאורך שמונים הדקות הילדותיות משהו של הסרט.

אחת התפניות המעניינות בסרט מתעוררת כאשר אלכס האריה מתחיל להיות רעב היות והוא לא מקבל את הסטייק העסיסי שלו, כמו שהיה רגיל בגן החיות. אלכס נהיה רעב, ולפתע נוצר מצב שבו מרטי הזברה, חברו הטוב, הופך להיות מושא לתשוקה חייתית... אחרי הסרט יעל אמרה שהיא כל הזמן ציפתה שהאריה כבר יעשה את זה, שיטרוף את מרטי ודם ישפריץ על המסך. אבל בסופו של דבר "מדגסקר" זה סרט לילדים, ולכן הפתרון שנמצא לבעיית הרעב של אלכס האריה הוא הרבה יותר מעודן...

את הג'ירפה מדבב דיוויד שווימר, או יותר נכון, פשוט "רוס" מחברים, וזה מה ששומעים כשהגי'רפה מדברת. את בן סטילר לא הצלחתי ממש לשמוע "מתוך" האריה ולצערי שכחתי שעלי ג'י מדבב את מנהיג הלמורים באי, אז אם אתם מחליטים בכל זאת ללכת למדגסקר, כדאי לשים לב ולנסות לשמוע את הקולות שמאחורי החיות, זה יכול להוסיף קצת עניין לצפייה.

דוראל מאד נהנה מהסרט, דבר מה שגרם לי בהתחלה קצת לפקפק בדעה שלי ובביקורתיות שלי כלפי הסרט. אבל לאחר שעברו כמה ימים, אני בכל זאת עומדת על דעתי שהסרט היה יכול להיות טוב בהרבה ולא מגיע לו להיות להיט הקיץ הלוהט. הוא סרט קליל ונעים, אבל הוא לפעמים נראה כמו cartoon אחד ארוך בטלוויזיה ולא כמו סרט שאמור להיות מושקע מכל הבחינות.

גם דוד אורן הלך לסרט עם שנים מאחייניו - ענבל ואלמוג   מכיוון שאחייני קטנים יותר, הלכנו לגרסה המדובבת, אז אנסה לעמוד על ההבדל בחוויה (בעיקר אל מול הטריילרים שראיתי באנגלית). אם יש לכם בעיה עם זה ש"רוס" הוא מלמן הג'ירף, בגרסה העברית אלון נוימן מדבב אותו בצורה טובה למדי. לעומתו, שלושת הגבורים העיקריים (האריה, הזברה וההיפופוטמית), די אנמיים ואין לי דברים טובים להגיד עליהם. בסרט הזה יש כמה דמויות עם הופעות קטנות יחסית, שבגרסה האנגלית יש להן את הפוטנציאל להפיל אתכם מצחוק - מדובר על הפינגווינים הפסיכוטיים, הקופים "התרבותיים" והלמורים. הפינגוונים והקופים הם פיספוס אמיתי, שלדעתי נובע יותר מהבדלים בשפה/תרבות מאשר בדיבוב עצמו. הלמורים מדובבים בגרסה האנגלית ע"י 3 "כוכבי נישה" שונים - סדריק הבדרן, אנדי ריכטר ועלי ג'י (סשה ברון כהן). מבין שלושתם עלי ג'י הוא המעניין ביותר ורבים טוענים שהוא גונב את ההצגה בסרט הזה. אני לא יודע מי דיבב אותו בגירסה העברית, אבל לדעתי הוא די הצליח לשמור על הרוח של עלי ג'י. כבוד. אלמוג וענבל נהנו מהסרט מאוד, אבל שמתי לב שההומור שהצחיק אותם (ואת שאר הצופים באולם) היה רק ההומור הפיזי. כל שאר הבדיחות כמעט ולא הגיעו אליהם.