למצוא את ארץ לעולם לא
נכתב ע"י יעל סיון בתאריך 8/2/2005
|
בקולנוע רב חן שבמרכז חורב בחיפה יוצא לי לראות בעיקר סרטים שמטיילים על הגבול בין המציאות לפנטזיה. לפני שנה צפיתי בו ב"סיפורי דגים", וביום חמישי האחרון הלכתי עם אורן וברק "למצוא את ארץ לעולם לא". שני הסרטים מדגדגים את הגבולות בין המציאות והדמיון, והם מציגים אהבה רבה, וגם אמונה לא קטנה, בכוחו של הדמיון להעשיר את החיים ולהיות חלק משמעותי בהם - "למצוא את ארץ לעולם לא" מספר על ג'יימס ברי, המחזאי שכתב את "פיטר פן", ועל חייו. ברי (בגילומו של ג'וני דפ) לא מוצא את מקומו בעולם של המבוגרים - לא בתוך העולם המעונב של חיי חברה ונימוסים (עולם שאני לא יודעת מי יכול למצוא את עצמו בו), אך גם לא בתוך העולם של יחסים אינטימיים ובוגרים בין גבר לאשה. ברי נשוי לאשה יפה אך עצובה (כמותו, אני חושבת) והסרט מתחיל כאשר השניים כבר מצויים במצב של חוסר תקשורת, קיפאון ואכזבה. האם יתכן שאיש עצוב, בודד וקפוא הוא זה שכתב את "פיטר פן"? לא, בכל מקרה לא רק האיש הזה כתב את המחזה. יש גם ברי אחר, חי, שאוהב לשחק, ולתת לדמיון שלו דרור. ברי יוצא מדי יום לפארק ירוק כדי לכתוב, שם הוא פוגש בסילביה וארבעת ילדיה. ברי יוצר קשר מיידי עם הילדים, ומתחיל לבלות עם משפחתם את מרבית שעות היום, שבקיץ, כידוע, מתארכות ומתארכות... הזמן שברי מבלה בחברת הילדים, היתומים מאב, ועם אמם האלמנה (בגילום קייט וינסלט) מעורר אותו לחיים - הוא משחק, שר, מבדר, מעניק מעצמו, ויוצר קשר קרוב עם הילדים ובמיוחד עם פיטר. הקשר בין ברי לפיטר כולל התקרבות אך גם עימותים הקשורים לקושי של פיטר להתמודד עם מות האב ועם העמימות שלוותה את מחלתו. הבילוי בחברת המשפחה מצית אצל ברי את ניצוץ ההשראה, והוא מתחיל לכתוב מחזה קסום על ילד שלא רוצה להתבגר וחי בארץ "לעולם לא", לשם הוא מביא בני משפחה לונדונית לסדרה של הרפתקאות. מנהל התיאטרון, בגילומו מעורר הביטחון של דסטין הופמן המוכר והטוב, מטיל ספק ביכולת של מחזה כזה ילדותי להצליח לדבר לקהל המבוגר והמכובד, אך למרות זאת הוא מגבה את ברי ומאפשר לו להעלות את המחזה. עיקר הסרט עוסק ביחסים שנרקמים בין ברי ו"המשפחה" - גם עם סילביה וגם עם הילדים, וזאת במקביל להתמוטטות היחסים של ברי עם אשתו. הסרט לא מציג תמונה של "רעים" ו"טובים", ודי ברור שמה שגורם לכישלון היחסים הינו יותר מגורם אחד. באמצע הסרט חשבתי כמה חבל שאי אפשר לשלוח אותם לטיפול זוגי (הם דווקא היו די מתאימים, רק לגמרי חסומים...) 
הסרט לא הולך עד הסוף, ואני חושבת שזה החיסרון המרכזי בו. זה סרט נחמד, אבל כמו שברי נוגע לא נוגע בחיים, כך גם הסרט נוגע לא נוגע בנושאים כמו הקושי להתבגר, ההבדל בין התבגרות לבין אובדן העצמיות, ואיך באמת אפשר לחיות חיים שיש בהם אפשרות "לשחק" מבלי להיות רק ילד. אני חושבת שהשטחיות הזאת לא מאפשרת לסרט להיות משמעותי. אז כן - "למצוא את ארץ לעולם לא" הוא בהחלט חביב, מהנה, מרגש, יפה ויזואלית ועוד, אבל הוא לא סרט עמוק שמותיר חותם - ולכן קשה לי לומר עליו שהוא סרט "טוב". מסיבות אלה קשה לי גם להאמין ש"למצוא את ארץ לעולם לא", שמועמד לפרס האוסקר יצליח לזכות בו. זהו סרט מאוזן להפליא, מאוזן מדי בשביל להוציא את הצופה מאיזון פנימי. סרט טוב צריך לעשות את זה, אתם לא חושבים? |
|---|
|
|
|
|---|
To Finding Neverland Official WebSite
