הכוכבים של שלומי
נכתב ע"י קרן סיון בתאריך 22/9/2003

ביום ראשון, בשעה 17:20, החליטו ב"סינמה סיטי" לבטל את ההקרנה של "הכוכבים של שלומי" בשל העדר מוחלט של צופים. הם לא היו מודעים לכך שבאותם רגעים ממש שעטה לעברם יעל על פני גשר הולכי רגל על-אוטוסטראדי. הורדתי את יעל בסמוך לגשר כדי שתקנה לנו את הכרטיסים, תתחיל לראות את הסרט ותעדכן אותי באשר למה שהפסדתי כאשר אגיע. אני, באותו זמן, בצעתי סיבוב פרסה בצומת גלילות הפקוק והחנתי את הרכב. כאשר הגעתי, יעל ספרה לי על הביטול של ההקרנה, ומיד גם על הביטול של הביטול. יעל הצליחה לשכנע את הקופאית להקרין את הסרט על אף האיחור הקטן. הרי בכל זאת – באנו מחיפה! כך זכינו בהקרנה פרטית ואף ניתנו לנו מספר דקות להתארגנות לפני שהסרט התחיל. יעל הספיקה לקנות מיץ גזר סחוט טבעי עליו פינטזה כל הדרך מחיפה. ואני? אני הייתי מאד מרוצה שסוף סוף זה קורה לי – הקרנה פרטית אמיתית.

שלומי (אושרי כהן) נער מתבגר, עסוק בלבשל ובלטפל בסבו (אריה אליאס) ובמשפחתו, הוא עושה זאת ב"משרה מלאה", בצורה רגישה נאמנה ובאופן מפתיע - ללא שום תלונות. שלומי חי את חייו בלי ממש לחיות אותם. אמו העצבנית (אסתי זקהיים) עסוקה בעבודתה ואחיו השחצן (יונתן רוזן) עסוק בשלו. הקשר האמיתי היחיד שיש לו הוא עם סבא שלו. קיבעון חייו מתחיל להשתנות בעקבות כניסתן של שתי דמויות חשובות לחייו. הדמות הראשונה היא רונה (איה קורן), נערה מיוחדת ורגישה בה הוא מתאהב מעל הראש, והדמות השניה היא מנהל בית הספר (יגאל נאור) שמתפקד כמעין "גלאי כשרונות" ומגלה את יכולותיו הנסתרות (כמעט מעיני כל) של שלומי.

בדרך כלל קשה לי מאד עם סרטים שמשלבים יחדיו הומור ורצינות. בעיני אלו סרטים שהם לא לכאן ולא לכאן, וקשה לי במיוחד להתחבר לסרטים כאלה מבחינה רגשית. "הכוכבים של שלומי" מצליח להיות קומי ומצחיק, ובאותו זמן רציני ומרגש. ההומור שבו לא מפחית מעוצמת הדרמה, אלא מהווה חלק מהסיפור.

הסרט עשוי במקצועיות והמשחק של רב השחקנים מעולה. אמנם היתה לי בעייה בהתחלה עם המשחק של הסבא, שהיה מעט תיאטרלי לטעמי, אבל ככל שהסרט התקדם נוצרה תמונה שלמה של הדמות שלו. הסיפור של הסרט הינו מגובש ומסודר, ומתפתח באופן שיוצר ציפיה לבאות. הדמויות, ובעיקר דמותו של שלומי, עוברות שינויים עמוקים במהלך הסרט והאופן שבו נעשו השינויים, בעדינות וברגישות, גרמו לי להעריך את שמי זרחין, הבמאי, על עבודתו המצויינת בבניית הדמויות.



למרות השבחים הסרט לא כולו מושלם - הסוף של הסרט מתרחש באופן מהיר מדי, קצוות נסגרו בו באופן מאולץ, וחלק מהדמויות עברו שינויים מעט קיצוניים מדי, במיוחד האמא. הסוף של הסרט אמנם לא הכי מוצלח, אבל יש בו מרכיב אחד מרגש ומדהים. מדובר בסצינה מעט סוריאליסטית שבה שלומי מעניק לכל יקיריו, בנדיבות אין קץ, מחווה מתוקה מעשה ידיו. יעל, יש לציין, היתה פחות סלחנית ממני ביחס לסוף. לדעתה הסוף משטח את המציאות המורכבת שהסרט עומל לבנות לכל אורכו, והיא ראתה בכך פספוס מאד (מאד) גדול.

היו בסרט עוד כמה דברים שיעל ואני נהנינו מהם. אחד מהם היה ההופעה של יגאל נאור בתפקיד מנהל בית הספר של שלומי. גם ב"קלרה הקדושה" הוא מגלם מנהל (תפקיד מדהים שלו!) והצחיק אותנו לראות אותו שוב, תוך שאנחנו נזכרות במשפטי מפתח מ"קלרה הקדושה". הפתיע אותנו לגלות גם את יונתן רוזן, בן של חברים של ההורים, ומישהו שיעל הכירה לאורך השנים, בתפקיד האח של שלומי. יעל אמרה שזה מדהים לראות את הבחור הצנוע מהמציאות, משחק דמות שחצנית להחריד. ולדעת שתינו הוא שיחק את דמות האח בצורה מצויינת.

והזוכה הוא...
אנצל במה זאת כדי להגיד תודה לאורן. אלמלא היה מעודד אותנו לראות כמה שיותר סרטים לפני טקס האוסקר הישראלי (תשס"ג), נראה לי שהייתי מפספסת את הסרט הזה לעד. בדרך הביתה לחיפה אורן התעניין איך היה הסרט. אמרתי לו, שממש לא תארתי לעצמי שמאחורי "הכוכבים של שלומי" מסתתר סרט כזה טוב. אז תודה לאורן שהביאני עד הלום, ועכשיו תורי לעודד אתכם ללכת לראות את הסרט כך שלא תפספסו אותו כמו שקרה לנו כמעט. חוץ מזה, הייתי שמחה אם "האסונות של נינה", שבסופו של דבר זכה בכל האוסקרים כמעט, לא יהיה הדבר היחיד שישאר בזכרון של הצופה הישראלי משנת 2003.

ללכת


הדרוג של קרן
4 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
יעל 4
דרוג משותף גולשים [1302 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1

בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום