זה לא שמר וגברת סמית הינו סרט הגרוע ביותר שראיתי. כמו שאומרים - ראיתי גרועים ממנו. אבל מבחינתי, וזה ההסבר לשבועה שנשבעתי, סרט שלא מזיז לי כלום בלב, שלא נוגע בנפש, שמשאיר אותי משועממת, אינו סרט שאני רוצה לראות.
מר וגברת סמית דווקא התחיל באופן מבטיח. בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, הם ג'ון וג'יין סמית', יושבים על כורסאות מול פסיכולוג (או יועץ נישואין) אותו לא רואים, ומשיבים לשאלותיו על מערכת היחסים ביניהם. המצב בכי רע: מתח, זרות, כמעט שינאה. "כמה פעמים קיימתם יחסים בשבוע האחרון?" שואל המטפל. "כולל הסופשבוע?" שואל ג'ון, אבל התשובה לא משתנה. בקטע פלשבק (שעשוי קצת כמו פרסומת לקוקה קולה) אנו צופים בפגישה הראשונה של ג'ון וג'יין, ומבינים שפעם, היתה שם תשוקה. אז מה קרה? הבעייה היא שלג'ון יש סוד, וגם לג'יין. (מעבר לכך שהיא שתלטנית והוא לא מעריך אותה).
הסוד הגדול, שכתוב בכל תיאורי הסרט בעיתונים (אבל אם אתם לא אוהבים לדעת כלום על סרט אז נא לדלג הלאה), הוא שג'ון וג'יין שניהם מחסלים מקצועיים שעובדים בארגונים מתחרים. הם לא סתם מחסלים - בום בום. באנג באנג. הם מקצוענים - ציוד GPS, טילים, מכשירי ביות, ציוד חילוץ, מערכת מחשוב ובקרה כמו מהסרטים, ועוד צוות פיקוד שלם שמסייע להם להיות מקצוענים. הם מסתירים את העיסוק שלהם זה מזו, עד שיום אחד...
|
 |
){kind=link}
){kind=link}