טיסה 93
נכתב ע"י יעל בתאריך 2/12/06

United 93
United 93
United 93
United 93
United 93
United 93
ציר זמן (לפי שעון ניו-יורק)
7:59טיסה 11 ממריאה מבוסטן ללוס-אנג'לס.
8:14טיסה 175 ממריאה מבוסטון ללוס-אנג'לס.
8:20טיסה 77 ממריאה מוושינגטון ללוס-אנג'לס.
8:42טיסה 93 ממריאה מניוארק לסן-פרנסיסקו.
8:46טיסה 11 מתרסקת לתוך מגדל התאומים הצפוני.
9:03טיסה 175 מתרסקת לתוך המגדל הדרומי.
9:28טיסה 93 - החוטפים פורצים לתא הטייס.
9:37טיסה 77 מתרסקת לתוך הצד המערבי של הפנטגון.
9:57טיסה 93 - הנוסעים מתמרדים כנגד החוטפים.
9:59[טיסה 175] מגדל התאומים הדרומי קורס.
10:03טיסה 93 מתרסקת בשדה פתוח בפנסילוניה.
10:28[טיסה 11] מגדל התאומים הצפוני קורס.
הלכתי לראות את "טיסה 93" בסינמטק, ביום שישי בצהריים. אלמלא צבי היה מספר לי שזה סרט איכותי ומעניין, ספק אם הייתי הולכת לראותו. הסיבה לכך היא שדמיינתי שסרט כזה, המבוסס על אירוע אמיתי וכואב, יהיה בודאי מאד מלודרמטי וקיטשי, ולא התחשק לי לראות סרט קיטשי על אירוע אמיתי. בנוסף, יש תמיד שאלה כמה מעניין או מרתק לצפות בסרט אשר הסיום שלו ידוע מראש. עלי להודות שבשני תחומים אלה הופתעתי לטובה.

טיסה 93 התחיל בדרך שהיתה בעיני מעט נועזת. הוא מציג אדם יושב בחדר מלון לבדו, על מיטה, ומתפלל. הוא קורא פסוקים מן הקוראן, ולכן אני, כמו שאר הצופים, כבר יודעים שמדובר באחד הטרוריסטים, אבל עדיין לא חוויתי כל תחושה שלילית. השקט של ההתחלה, הכוונה שבתפילה, ההצגה האנושית של אדם לבדו כאשר הוא פונה לאלוהיו היתה מעוררת כבוד. כלומר התמונות הראשונות של הסרט היו תמונות אנושיות נעימות. בהמשך הסרט, ההצגה של הטרוריסטים נראתה לי ריאליסטית, ורק הסיפור האמיתי עצמו הפך אותם למפחידים, אכזריים וברוטאליים. לא היה (ואולי נכון לומר כמעט לא היה) שימוש באיפור מוגזם, או דיבור מגוחך, או כל אמצעי סטריאוטיפי אחר בעזרתו אפשר להפוך דמות למגוחכת, ומעוותת, ולסמן אותה כ"דמות רעה".

הסרט מתקדם כשהוא מציג בזמן אמת (או בזמן דמוי זמן אמת) את האנשים עולים על המטוסים, את מרכזי פיקוח הטיסה מתחילים את יום העבודה, את הדיילים והטייסים מתנהלים לאיטם לעבר המטוס, את השיחות הקטנות, את העבודה השגרתית, אין שום דבר דרמטי, אין דמות אחת חשובה, יש קולאז' של אנשים חיים ואנושיים. באופן מפליא זה היה מרתק. חשבתי בליבי שכדי להצליח לשמור על הצופה מרותק (אני הייתי ממש שקועה במתרחש במסך) צריך כנראה לשמור על סגנון עריכה מסוים, שכולל קצב ומעברים נכונים בין סצינה אחת לאחרת, ובין מיקום התרחשות אחד לאחר.

זירות ההתרחשות של הסרט הן סביב המטוס של "טיסה 93" (טיסה של United Airlines), מגדל הפיקוח בבוסטון, מגדל הפיקוח בניו-יורק, וכן המפקדה הצבאית הגבוהה. הסרט עוקב אחרי כל השלבים של אירועי 9/11 כאשר ההתחלה היא בקיומה של השערה שאחד המטוסים נחטף. אחד מפקחי הטיסה, שעוקב אחרי נתיבי הטיסה ומנחה את המטוסים, מנסה ליצור קשר עם מטוס אשר סטה מנתיבו, ואינו מצליח. עולה חשד שזוהי חטיפה. בהתחלה אף אחד לא ממש מתייחס לכך ברצינות, אך המטוס ממשיך לטוס לעבר ניו-יורק, ואז, לפתע, נעלם ממסך הפיקוח. במקביל לכך, מטוס נכנס אל תוך אחד ממגדלי התאומים. בשלב ראשון ההלם כל כך גדול שלא מקשרים בין האירועים. בהמשך, נראה שעוד מטוס "אבד" למגדל הפיקוח, ולא משיב לקריאותיו... הסרט מצליח להראות את הבלבול וההלם, ואת חוסר ההבנה הראשוני ששורר בכל אחד מהמקומות הללו. גם הצבא, אשר בדיוק עסוק בתרגיל סימולציה רחב היקף, שבו הצבא הרוסי תוקף את ארה"ב (כמה מיושן...) נאלץ להתעורר כאשר "אירוע אמיתי" מתרחש - Real world event קוראים לזה בסרט...

לצד הבלבול, ניתן לראות גם את הניסיונות להפעיל תושייה, לקשר בין האירועים, להתחיל לחבר ולהבין (דבר שהיה קשה מאד לתפוס) שיש כאן מתקפה כוללת על ארה"ב, שאת היקפה האמריקאים עדיין אינם יודעים. כלומר - ברגע מסוים הם לא ידעו אם יש ארבעה מטוסים חטופים או עשרים, או אולי מאה? ולרגע נראה שהכל יכול לקרות, כי אם פגעו במגדלי התאומים, ובפנטנגון - הכל אפשרי. ואפשר היה לראות ולחוש איך החרדה עולה, איך ההגנות נכנסות לפעולה, ובהתאם מטוסים שהגיעו לארה"ב לא הורשו להיכנס לתחומה, וכל המטוסים שבאוויר מקבלים הוראה לנחות. הצבא מעוניין להזניק את מטוסי הקרב, כדי שיוכלו להגן ובשעת הצורך ליירט מטוסים חטופים, אך הנשיא, שהינו היחיד שיכול לתת את ההוראה, אינו מושג או אינו מוכן לתת את ההוראה.

לאחר החטיפה על ידי ארבעה טרוריסטים, הנוסעים מנסים להבין מה מתרחש, וככל שההבנה בנוגע למצבם גוברת (הטייסים אינם בחיים, ופירוש הדבר שמישהו אחר מטיס אותם) והידיעות מבחוץ מתחילות להגיע (פגיעה במגדלי התאומים), הם מחליטים לעשות מעשה. אני לא יודעת אם צריך לכנות אותו מעשה גבורה, אבל הוא בהחלט דורש אומץ, נחישות ותעוזה. כן, אפשר לומר שזה מעשה גבורה, פשוט אף אחד לא באמת יודע עד הסוף מה קרה שם, זאת למרות שיש עדויות מסוימות מתוך שיחות טלפון שנערכו מן המטוס, וכן מהקלטות מתוך תא הטייס עצמו. האירועים על טיסה 93 הם חלק מרכזי מהסרט. באופן טבעי הם בלתי נפרדים מכל מה שהתרחש באותו יום, ובעיני ההצגה המקבילית של כל האירועים ביחד תוך התמקדות בטיסה, היא בחירה נכונה שהופכת את הסרט לחוויה שלמה יותר. למרות זאת, הפריע לי שלא הראו את קריסת מגדלי התאומים, אמנם בשלב זה כבר היינו מאד עמוק בתוך ההתרחשויות על המטוס, אך זה מאורע כל כך מרכזי, שחסר לי שלא הוצג בסרט.

סביב הפקת הסרט נערך תחקיר מקיף בנוגע להתרחשויות באותו בוקר ובאותה טיסה, וקראתי ב-IMDb שחלק מאתרי הצילום, ביניהם מגדלי הפיקוח , היו האתרים האמיתיים וחלק מהשחקנים והניצבים היו אכן פקחי טיסה. באופן דומה, חלק מהטייסים במטוס היו אכן טייסים והושקע מאמץ לעשות את הסרט כמה שיותר אמיתי. למרות שהיו כמה רגעים שתהיתי למה המצלמה חייבת לרעוד יחד עם המטוס, ולמרות שהיו קצת רגעים קיטשיים (אבל באמת לא הרבה) אהבתי את הסרט והערכתי הן את איכות העשייה שלו והן את העובדה שהוא כלל ביקורת, חלקה מרומזת יותר וחלקה מרומזת פחות, על הממשל האמריקני. למשל, מתוך הסרט למדתי שבוש נתן את ההוראה שאפשר ליירט את המטוסים באיחור ניכר, ונראה שהוא לגמרי לא היה בעניינים... זוהי ביקורת גלויה מאד שהסרט מציג, אך אני דימיתי לשמוע גם ביקורת הרבה יותר סמויה על הצבא ועל הממשל האמריקני, סביב תרגיל הסימולציה כנגד התקפה רוסית כוללת - אולי משום שתיאורו נראה כל כך מופרך ותלוש מן המציאות. בעיני, מי שמתכונן ו"מחכה" להתקפת ענק, מתחמש בעוד ועוד אמצעי לחימה, ונוקט בדרכים אלימות לפתרון סכסוכים - ודאי יש לו גם חלק בתוקפנות שמופנית אליו. עמדה שרואה את כל התוקפנות ככזו שמגיעה מבחוץ ולא לוקחת אחריות על התוקפנות שנובעת מבפנים נראית לי מסוכנת. זה נכון על ארה"ב, זה נכון גם על ישראל, וזה נכון על כל אחד מאיתנו.

מוזר שלמרות שהכל ידוע, עדיין חשתי לרגעים קצרים תקווה - שיצליחו לעשות אחרת, שיורו לאנשים לצאת ממגדלי התאומים טרם קריסתם, שמישהו יצליח להשתלט על המטוסים החטופים וכדומה... הופתעתי לגלות שאני חשה צמרמורת והזדהות עמוקה כאשר המטוס השני פגע במגדל השני. הצלחתי לרגע להבין איזה הלם זה היה עבור אמריקאיים, ובסרט מוצגת השתיקה שהשתררה במגדלי הפיקוח בניו-יורק לאחר הפגיעה. הלם. קשה להבין. אפילו עכשיו כשאני כותבת יש לי צמרמורת.

בחלקים האחרונים של הסרט הזלתי דמעות, לא יכולתי להתאפק לנוכח כל שיחות ה-"I love you" שאנשים עשו ברגעים האחרונים ליקיריהם. חשבתי על השאלה האם באמת כשהסוף מגיע, הדבר החשוב ביותר שנשאר הוא האהבה? או שאותם אנשים ראו יותר מדי סרטים בעצמם... והיות וראיתי את הסרט לבדי, עניתי לעצמי, והתשובה שלי היתה שכן, שאכן כשהסוף מגיע, הדבר החשוב ביותר שנשאר הוא אהבה.

ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של יעל
4 stars
דרוג משותף גולשים [29 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום


United 93 poster
To United 93 official website