האושפיזין
נכתב ע"י קרן סיון בערב סוכות, י"ד תשרי תשס"ה (29/9/2004)

שולי רנד בסרט: האושפיזין
שולי רנד מוכן לסוכות
שולי ומכל-בת שבע רנד (והאתרוג)
שולי רנד
שולי רנד כמשה בהאושפיזין
את "האושפיזין" ראיתי עם שני הורי ועם יעל. התשבוחות והביקורות האוהדות של מבקרי קולנוע רבים, עוררו את סקרנותנו, והחלטנו להפוך את העניין לבילוי משפחתי. בקולנוע היו בעיקר (אם לא רק) צופים דתיים. הסתקרנתי מהשאלה אם העובדה שרב הקהל היה דתי, נובעת מכך שזה קהל שנמנע מללכת לסרטים אחרים כי הם לא מספיק צנועים או הולמים, או שפשוט הסרט, בשל התכנים שלו, מעורר עניין מיוחד אצל דתיים. יכול להיות שזה שילוב של שני הגורמים ביחד. בכל מקרה, מעניין לציין שהאווירה באולם הקולנוע היתה ביתית למדי, מין תחושה של "כולם מכירים את כולם"...

"האושפיזין" מספר על משה ומלי, זוג נשוי, חוזרים בתשובה, חרדים, המתגוררים בשכונה חרדית בירושלים. הם חיים בעוני ומתפללים לנס שיאפשר להם לבנות סוכה לקראת חג סוכות הקרב. תפילותיהם הנמרצות נענות והם מצליחים להקים סוכה לתפארת. עד מהרה חברים "מגלגולו" החילוני של משה (שהיה אז עבריין) שמחליטים לא לחזור לכלא לאחר חופשה, מגיעים לסוכתם של משה ומלי על תקן "אושפיזין". הימצאותם גורמת לסדרה של אירועים משעשעים אך גם מלחיצים. בני הזוג נמצאים בקונפליקט, מצד אחד הם רוצים לקיים מצוות אירוח בסוכה ולזכות בנקודות "למעלה", אך מצד שני האורחים כה בעיתיים שזה משבש את שגרת החג ומערער את רצונם הטוב - הזוג מרגיש שהם נתונים למבחן.

את התסריט לסרט כתב שולי רנד (דרך אגב, הסיפור בסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהוא חווה) ואת מלאכת הבימוי עשה גידי דר, שהינו, מעניין לציין, חילוני למהדרין. השניים כבר שיתפו פעולה בעבר בסרט "אדי קינג" לפני ששולי רנד חזר בתשובה. "בהאושפיזין" משתתפים חרדים "אמיתיים" שהסכימו להצטלם לסרט, כנראה בגלל היותו נקי לחלוטין מ"פריצות". אבא שלי, אשר בילדותו היה דתי, שם לב לעובדה מעניינת: בכמה מקומות בסרט כשהיו תפילות נאמר לדוגמא "אמונאי" במקום אדוני, כדי לא לפגוע בקדושת התפילה, אשר צולמה למעשה בשביל הסרט ולא לכבוד האל (ובוודאי לא צולמה באמת בערב חג או בשבת).

לסרט יש מספר מעלות: צילום משובח, עם הקפדה רבה על צבעים יפים, תאורה, ופריימים נקיים, בימוי זורם וחלק, ומשחק אמיתי ומוקפד, המאפשר לחוש בניואנסים דקים של רגשות. בתפקיד הראשי משחק שולי רנד, ולצידו, בתפקיד אשתו בסרט משחקת מיכל בת-שבע רנד - אשתו בחיים! עובדה שמוסיפה עניין לצפייה למי שמודע לכך מלחתחילה. באופן כללי הסרט עשוי במקצועיות, שבאה לידי ביטוי בתשומת לב רבה לפרטים קטנים, כמו גם לתמונה הכוללת.

עם זאת, לסרט יש גם חסרונות, ראשית אציין חסרון אחד שלדעתי הינו "אובייקטיביי": סוף הסרט צפוי מדי (על אף נסיונו להפתיע) והסרט מסתיים בחופזה, באיזה "הילוך מהיר". אך החיסרון הגדול ביותר מבחינתי הינו סובייקטיבי: הייתה לי בעיה קשה עם התוכן, שכולל התחשבנות בלתי פוסקת עם אלהים: אם אני אתפלל אז יהיה בסדר, מצד שני אם אני אעשה חטא (אפילו בלי יודעין) יהיה רע. אם משהו רע קרה לי כנראה שזה בגלל שעשיתי ככה וככה, ואם זה לא קרה לי כנראה זה בגלל שעשיתי משהו כמו שצריך. אני רואה בזה סוג של ביטול עצמי, הסרת אחריות והעברתה לאל... זה ילדותי בעיני וזה הפריע לי. מהיכרות שיש לי עם הדת (דרך חברים חוזרים בשאלה) עניין ההתחשבנות הוא משהו שקיים בדת, מעין דיון בלתי פוסק עם "האבא" שבשמיים. לדעתי אם אדם מאמין באלהים, אז הוא צריך להאמין גם שיש תוכנית קצת יותר מורכבת מאשר "שכר ועונש" כה פשוט ומיידי...

למרות הביקורת שלי, הסרט בהחלט אינו סרט תעמולה. בסך הכל מדובר בסרט מאד אנושי, שעוסק בעיקר ביחסים בין אנשים, ומשתמש בהרבה הומור וחמלה כדי להציג את הדמויות ואת היחסים ביניהן. יש לציין שגם ההתייחסות לאלהים ולאמונה בכלל מוצגת באופן מעט הומוריסטי. למשל, יש קטע שבו מלי יושבת ומדברת אל דמות אותה לא רואים. "חמוד שלי, איך אני אוהבת אותך, איזה חמוד אתה" - הצופה משוכנע שהיא מדברת אל משה, בעלה, אך כאשר המצלמה מתרחקת רואים שהיא מדברת לאלהים... זה קטע מצחיק, שנועד להיות מצחיק, אבל למרות שהסרט משתמש בהומור, התחושה הסופית היא שלסרט יש מסר, ומה לעשות? לא אהבתי את המסר.

בארה"ב (ובעולם הנוצרי בכלל) יש מסורת של סרטי חג המולד - סרטים שיוצאים לקראת חג המולד והמאפיין העיקרי שלהם הוא אופטימיות ואהבה. האושפיזין הוא מעין "סרט סוכות" שכזה. מעניין אם גם בארץ יתפתח ז'אנר של סרטי חגים. דווקא יכול להיות נחמד.

אפשר ללכת


אל הטריילר של הסרט
הדרוג של קרן
3.5 stars
הדרוג של הכוכבים שצפו בסרט
רפי אילנה יעל
4 3.5 3
דרוג משותף גולשים [621 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?


בחזרה לדף הראשי   הגיבו על הסרט בפורום


האושפיזין