וולאס וגרומיט - הסרט
נכתב ע"י יעל סיון בתאריך 12/10/05

ל"וולאס וגרומיט והארנב הקטלני", הלכתי יחד עם ידידי קיפוד, חובב מושבע של הסרטים על איש הפלסטלינה וכלבו הנאמן (די הרבה חיות במשפט אחד!). וואלס הינו איש אנגלי בגיל העמידה (האם דמות מפלסטלינה יכולה להמצא "בגיל העמידה"?), מדען ממציא, טוב לב, עם חולשה לגבינות שמנות וכרס בהתאם. וואלס הכניס את אינספור המצאותיו הביתה והן משמשות אותו מדי יום. למשל, מדי בוקר, וואלס משוגר ממיטתו, מולבש בבגדים, ונוחת ליד שולחן האוכל, שם הוא מולבש בנעלי בית. גרומיט, כלבו של וואלס, שנראה מפוכח ושקול יותר ממנו הינו שותפו לסוכנות הבילוש.

בסרט זה מתמקדת סוכנות הבילוש שלהם במתן הגנה ושמירה על ירקות הענק, אותם מגדלים אנשי העיירה לכבוד התחרות השנתית של הירק הגדול והנאה ביותר - תחרות המזכה את הזוכה בפרס "גזר הזהב". ההגנה היא בעיקר מפני מזיקים כגון ארנבים, ובניגוד לשיטות המקובלות, לוואלס וגרומיט יש שיטה הומאנית לטפל בחיות, לא על ידי רובים (חלילה!) אלא על ידי מכונה השואבת את הארנב, ולאחר הלכידה המוצלחת וואלס וגרומיט לוקחים את חובב הגזר הקטן, מטפלים בו, ומאכילים אותו בירקות בביתם.

המתח בעיירה גובר, כאשר כמות הארנבונים גדלה, ואחד מהם מגלה תאווה עצומה לירקות. וואלס וגרומיט, בקושי מצליחים להשתלט על לכידת כל המזיקים, ועל הטיפול בהם בבית... הארנבונים נמצאים בכל מקום - מתחבאים להם במקרר או בתוך ארגז הלחם, וזוללים וזוללים. וואלס מחליט לנסות את ההמצאה האחרונה שלו, מכונה שאמורה לגרום לארנבונים לפתח סלידה כלפי ירקות, לאחריה יהיה ניתן לשחרר אותם לחופשי. וואלס מחבר למכשיר את עצמו, ואת הארנבון הכי רעב, ומנסה לשדר אליו את התיעוב שהוא חש כלפי ירקות (אליו אנו נחשפים כאשר גרומיט מנסה לשווא להחזיק את וואלס על דיאטת ירקות דלת שומן). הניסוי לא בדיוק מצליח, הירח המלא מתערבב בניסוי, או שאולי המכונה לא היתה בדיוק מוכנה לשימוש, והתוצאה היא שוואלס וגרומיט יצרו מפלצת! ארנב עצום בעל תאווה בלתי נשלטת לירקות! ארנב שהינו אימת כל מגדלי הירקות, כל חצילי הענק, קישואי הברומבילה, גזרי הפאר, וכרובי הפלא.

אני חושבת שיותר מכל דבר אחר, הסרט הוא מאד מאד מצחיק. התחברתי להומור שבו בכל מיני רמות. הרמה הבסיסית ביותר היא הרמה האנושית. ההומור בסרט הוא מאד חם, מאד אנושי, למעשה כמו כל הסרט. התנהגויות אנושיות שונות, שנמצאות על הגבול בין החינני למגוחך - תשוקות, פנטזיות, וכל מיני גחמות, זוכות לטיפול הומוריסטי ואפילו אוהב. ברמות אחרות, הסרט עמוס במשחקי מילים, דו משמעויות, התייחסויות לסרטים וספרים, ואפילו קלטתי בהנאה, התייחסות לשיר של פינק פלויד מ"הצד האפל של הירח". נהניתי במיוחד מכל הקטעים שהתרחשו באחוזת הברונית, מגדלת נלהבת של גזר ענק, אותו היא מחזיקה במקדש החממה. וואלס נופל בשבי קסם ברונית הגזר, ומתחרה על ליבה מול מחזר אחר, איטלקי חם מזג המעוניין בעיקר בכספה ומאיים לחסל את הארנבונים בדרך לא הומאנית. הקטעים שם כללו התייחסויות רבות למיניות, בדרך מצחיקה, ולא גסה. באמת תענוג.

מבחינת האנימציה, אנימציה של פלסטלינה נראית אחרת מאנימציה של איורים, והיא באמת נותנת תחושה של נפח ושל חיים, אז מאד נהניתי גם מכך. היוצר של וואלס וגרומיט הוא ניק פארק, שעשה גם את "מרד התרנגולים", סרט שבצפייה ראשונה פחות אהבתי, אך בצפיות חוזרות מאד נהניתי ממנו. באופן כללי, זה סרט כיפי, לא משעמם, ולא ארוך מדי. כשאני מנסה לחשוב על החיסרון של הסרט, נדמה לי שהעלילה שלו די פשוטה, הסיפור עצמו מאד לא מורכב, ולמרות שזה לא מפריע להנאה, אני חושבת שסיפור קצת יותר "טוב" היה יכול להעלות את הסרט רמה אחת למעלה. סוף הסרט, מתאפיין בחלק "אקשן" קצת ארוך, שנמרח קצת יותר מדי, לעומת החלק הראשון שכולל הרבה המצאות, גילויים והתפתחויות.

באופן כללי, מדובר בסרט שהוא בילוי באמת לכל גיל - סרט "לכל המשפחה" במובן הטוב ביותר!