לרכב על הלוויתן
נכתב ע"י יעל בתאריך 24/8/2003

פרולוג:
יום רביעי. 21:30. ישראל. מכונית פיאט פונטו עוצרת בחריקה בפתח ביתי, והנהג בעל השיער האדמוני מאיץ בי להכנס למכונית. היעד: מרכז הקונגרסים שליד הים. המטרה: לרכב על הלוויתן. עזרים: קולה, מים ומצב רוח טוב.

ניו זילנד. במהלך הלידה של פאיקה, אמה ואחיה התאום נפטרים. האב מוכה הצער, עוזב ומשאיר את הטיפול בילדה להוריו. קורו, הסב, שמצפה במשך שנים רבות לנכד זכר אותו יוכל לגדל כמנהיג הבא לשבט המאורי, אינו יכול להשתחרר מהאכזבה. למרות האהבה שהוא רוכש לנכדתו, הוא מייחל למציאתו של מנהיג חדש, ממין זכר. פאיקה, שמכונה בפי כל פאי, אוהבת את סבה ומנסה להגשים את חלומותיו. היא לומדת וחיה את המסורת המאורית יותר מכל ילד אחר בכפר, אך סבה אינו רואה את מאמציה בחיוב, בשל העובדה שהיא בת, ונסיונותיה, לפי השקפתו, מחללים את המסורת.

מהסרט למדתי שלעם המאורי קשר חזק ללוויתנים ולים. הם מאמינים שהם הגיעו מאי מרוחק בשם האוואיקי, כאשר מנהיגם רוכב על גבה של לוויתנית (לוויתן ממין נקבה). גיליתי גם שיש להם שפה בעלת צלילים נעימים, ומוסיקה, אותה רד-פיש הגדיר כחדגונית משהו. למדתי גם שהמאורים פוערים את עיניהם, ומוציאים את הלשון החוצה במהלך ריקודי מלחמה, כדי להעביר לאויב את המסר "אני הולך לאכול אותך". בררר. מפחיד. אני לא הייתי מתעסקת איתם, אבל בסרט כל גלגולי העיניים ולשון היו די מבדחים.

אחד הדברים שאני אוהבת הוא ללמוד דברים חדשים דרך צפייה בסרטים (יעני באופן פסיבי, בלי להתאמץ). ב"לרכב על הלוויתן" בהחלט למדתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם, אבל נדמה לי שהייתי נהנית יותר ולומדת הרבה יותר מלראות סרט של "נשיונאל ג'יאוגרפיק" על ניו-זילנד ועל חיי הלוויתנים. אך כאן לא מדובר בסרט תעודה, וסרט עלילתי אמור לספק סיפור טוב, או לפחות חוויה יוצאת דופן לחושים. "לרכב על הלוויתן", לצערי, אינו מספק, לא את זה ולא את זה.

מבחינת הסיפור, אחת הבעיות של הסרט היא שהסוף שלו צפוי כבר מהתחלה, וגם הדרך אל הסוף צפויה למדי. בנוסף, ההתפתחות של הדמויות בסרט גם היא די ידועה מראש. על כל זה הייתי יכולה לומר "מילא", אבל מה שאי אפשר לוותר עליו הוא שסרט "יעשה משהו" לצופים. להרגשתי נכנסתי לסרט ויצאתי אותה יעל בדיוק. אחת הסיבות לכך היא, שלא היה שום דיסוננס ערכי או רגשי שחוויתי. היה לי מאד ברור שפאי היא ילדה מוכשרת ונבונה, ושהסב נעול על ערכי מסורת, שאינם מתאימים עוד להווה. נדמה לי שרב הצופים יראו את הסרט כמוני (מהבחינה הזאת) דבר שהופך את הצפייה בסרט לחוויה שטחית.

גם מבחינת החוויה החושית הסרט מאכזב. למרות היומרה של הסרט להיות פיוטי ואולי מעט מיסטי, הוא אינו כזה כלל. סמל חשוב במסורת המאורית הוא הקשר עם לוויתנים, והסרט מראה שלפאי באמת יש יחסים מיוחד איתם: היא מרגישה אותם, ויכולה ליצור איתם קשר. אבל הסרט אינו מנצל את חומר הגלם של הסיפור כך שישנם רק קטעים בודדים, ולטעמי לא מספיק מרשימים, בהם הצופים נחשפים לחזיונותיה. הסרט לא מעז ללכת רחוק יותר, ולהשתמש בשפה שהיא לא מילולית כדי לקחת אותנו למעמקים שלנו, למקום שבו צלילים, דימויים ותחושות מצויים במרכז החוויה. בעיני, מדובר בפיספוס מבחינה קולנועית.

אבל לפני שאתם סוקלים אותי אומר שלא מדובר באיזה סרט איום נורא או משהו כזה. ובכלל לא סבלתי לראות אותו. העניין הוא שאני יכולה לדמיין כמה יותר טוב היה אפשר לעשותו. אם במאי בוחר ללכת על הרגיל שברגיל, זה פשוט לא מלהיב. במאי "טוב" הוא כזה שמשתמש בשפה חדשה לספר סיפור, ואם יוצר הולך עם האמת שלו עד הסוף, לעולם לא נקבל חיקוי, או משהו דומה למשהו שכבר ראינו. אותנטיות יכולה להוביל (כל אחד מאיתנו) לדברים מופלאים, אבל צריך למצוא אותה ולבטא אותה.

מה שבכל זאת ראוי לציין לטובה הוא את המשחק הנהדר של קיישה קאסטל יוז שגילמה את פאי. כאשר היא הופיעה על המסך, הייתי מרוצה, ואני צופה לה עתיד כשחקנית גם בבגרותה. אהבתי גם לראות את הים ואת הלוויתנים, ונהניתי מכך שבסך הכל מדובר בסרט שקט ושלו. לפעמים זה מאד נעים.

לסיכום, לרכב על הלוויתן הינו דרמה קטנה ולא מרובת רבדים. הסיפור יכול היה להיות סיפור גדול יותר, על אומץ אל מול דיכוי, על הקשר בין האדם לטבע, ועל האובדן הבלתי נמנע של מה שעבר ואיננו עוד. ל"חומרים" שבסרט יש פוטנציאל, אבל הם לא מנוצלים והסרט נתקע בעיקר בתיאור החיים של משפחה מאורית אחת בניו זילנד.

אפילוג:
אחרי הסרט רד ואני החלפנו חוויות. הוא אמנם לא התלהב, אבל בסך הכל אהב את הסרט, ובעיקר היה מופתע מכך שאני עד כדי כך קוטלת אותו. בקיצור היה שם דיסוננס קל. יום לאחר מכן, כאשר שוחחנו שוב, הסתבר שכלל הנראה השפענו והושפענו... אז במקור מספר הכוכבים שהתכוונו לתת לסרט היה אמור להיות בעל הפרש ניכר, אבל כנראה ששנינו לא אנשים קיצוניים מדי (וכנראה שגם "לרכב על הלוויתן" אינו סרט קיצוני מדי) וכך הגענו לאותו מספר כוכבים.