יוסי וג'אגר
15/10/2002 :נכתב ע"י קרן סיון בתאריך

עברו כבר מספר ימים מאז שצפיתי ב"יוסי וג'אגר" ולא יעברו עוד הרבה עד שאראה את הסרט בשנית. זה בלתי נמנע, הסרט מסרב לצאת לי מהראש. בפרסומות של הסרט הבטיחו ש"אתאהב בהם" ואכן כך קרה.

זה לא מפתיע אותי שהסרט דבק בי ככה, שכן סרט נוסף של אותו הבמאי (איתן פוקס) שבו צפיתי לפני 15 שנה (סרט סיום שנה א' בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א, באורך של 20 דקות) עדיין מוחשי לי בעוצמות בלתי הגיוניות. ההסבר שלי לכך שהסרטים האלו אינם מרפים ממני, הוא שהצפייה בהם, בשונה מהרבה סרטים אחרים, היא אקטיבית מבחינה רגשית. נרקמת מעין מערכת יחסים עם הסרט, שהופכת את הצפייה בו לחוויה רגשית חזקה ומבלי שאנחנו שמים לב בדיוק איך זה מתרחש, הופך הסרט לזיכרון צרוב.

שמחתי לראות שגם אני שמורה אצל איתן פוקס בזיכרון, "אחות של אורי" קראתי לעבר איתן, שכמובן זכר אותי ובחביבות דאג לי לכרטיס ולמקום טוב באולם. כך נכנסתי "עם הצוות" שכלל גם את גל אוחובסקי ויהודה לוי (השחקן הנערץ מ "לחיי האהבה") אל אולם קולנוע מלא מפה לפה. הסרט לא תוכנן כלל להיות מוקרן בבתי-הקולנוע, הוא צולם כסרט טלוויזיה ורק בעקבות הצלחה גדולה ומפתיעה בהקרנות המיוחדות שנערכו בסינמטק ת"א, הוחלט לשחררו להקרנות מסחריות ברחבי הארץ (בתקווה שגם שם, מחוץ ל"מגרש הביתי" התל-אביבי, יכבוש הסרט את לבבות הקהל. לדעתי הוא יכבוש ובגדול).

הסרט, על פי תסריטו של אבנר ברנהיימר, נותן לנו הצצה (של כ-65 דקות) אל המתרחש במוצב צה"לי מושלג בלבנון. הנושא המרכזי הוא סיפור אהבתם של שני גברים, יוסי (אוהד קנולר) וג'אגר (יהודה לוי), שהם מ"פ ומ"מ במוצב. המיסתורין סביב מערכת היחסים הסודית שלהם "ממגנט" אליהם הרבה תשומת לב והמוצב כולו רוחש יצרים, סודות, רגשות ואהבות. ענן שחור בדמות מארב למחבלים שאמור להתרחש "בקרוב" מעלה את רמת המתח במוצב לשיא.
ג'אגר ויוסי
אני התרשמתי מאד מהדרך בה לא נעשה שימוש מניפולטיבי "זול" בסרט בכדי ליצור הזדהות או התרגשות אצל הצופים, הכוונה למוזיקת רקע רגשנית או לבכי קורע לב. דווקא הקטעים הדרמטיים יותר נטולים מוזיקת רקע ו"מלווים בשקט", המשחק החזק והמצוין והצילום הרגיש והמחושב (ירון שרף) הם שעושים את העבודה. ה"מינימליזם" הזה גורם כנראה לכך שאנחנו מוכרחים לשאוב יותר מעצמנו - מהרגשות, מהכאבים ומהאובדנים שלנו, וכך אנו מוכנסים אל החוויה ולא רק צופים בה בצורה פסיבית.

מלבד אוהד קנולר, ויהודה לוי, צמד החמד, משחקים תפקידים ראשיים בצורה מצויינת גם: איה שטינוביץ המשחקת את "יעלי" המאוהבת ב"ג'אגר", חני פירסטנברג המשחקת את "גולדי" הקלילה והחושנית ואסי כהן המשחק את "אופיר", טיפוס אפל מעט ובעל עיניים חודרות, המאוהב ביעלי.

לאחר הסרט, בביתי, הקשבתי לשיר הנושא של "יוסי וג'אגר" - "בוא" (חידוש של עברי לידר לשיר של ריטה) ושמתי לב שהשיר נפתח במילים: "בוא נפזר את מסך הערפל". התגלית הזאת היכתה בי, שכן כמו הסרט גם השיר יצר אצלי הקשרים אישים - לפני הסרט שרר בחיפה ערפל לבן מאד כבד, שלא איפשר ראיה למרחק של יותר מכמה מטרים, אווירה סוראליסטית עטפה את כל האזור ובעודי מפלסת את דרכי בין עננים של חוסר וודאות הבחנתי באנשים שנראו לי כהוזים, עומדים צופים בנוף לא קיים מהטיילת של יפה נוף, דרך מסך של ערפל. ערפל שהתפוגג לחלוטין אחרי סיום הסרט. מטאפורית זה העצים אצלי את התחושה שהעולם השתנה אחרי הצפייה בסרט. שמשהו התבהר.







הדרוג של קרן
4.5 stars
דרוג משותף גולשים [1251 מדרגים]

דרגו גם אתם את הסרט: 5 4 3 2 1


בחזרה לדף הראשי
רשימת בתי הקולנוע
בהם הסרט מציג
Where is this movie palying ?
הגיבו על הסרט בפורום


לאתר של יוסי וג'אגר