חוות הקסמים
נכתב ע"י קרן בתאריך 10/4/06

הלכתי לראות את "חוות הקסמים" עם שתי אחיניות שלי, רימון (9) וליאן (7), שהן שתיים מששת ילדיה של אחותי אילת. הגענו לקניון, שהיה שומם למדי, כנראה בגלל שביום האחרון של פסח כבר אין לאנשים כוח לזוז והבילויים ברובם כבר מוצו (מלשון מצה כמובן ). בהתאם לשיממון הנ"ל, גם אולם הקולנוע היה ריק מאדם. מאד התלהבנו מהיותנו הצופות היחידות, ואפילו אמרתי לבנות שנוכל לדבר, לצחוק ולהעיר הערות בקול רם, אבל ממש לפני הסרט (אחרי שכח קניה של שלוש נפשות ספג 15 דקות של פרסומות משוכללות), הגיעו לאולם אשה וילד, והצטרפו לחוו(י)ת הקסמים הקרבה לבוא.

הכל היה מוכן, אחיינית מכל צד, כרסומי פופקורן בסטריאו מכל צד ומסך גדול מלפנינו. הסרט החל, ועל רקע תמונות פסטורליות של כפר יפה, נשמע קול של איש. הקול סיפר לצופים שבחווה כלשהי בכפר כלשהו - דברים עומדים להשתנות! אותה שגרה ששררה בחיי היום יום בכפר במשך שנים רבות, עומדת להיות מופרת והחיים עתידים להשתנות מקצה לקצה. במרכז עלילת הסרט (שמבוסס על ספר ילדים אמריקאי קלאסי, של הסופר א"ב וייט), נמצא חזיר בשם ווילבור, הקשר שלו עם הילדה פראן (דקוטה פאנינג), ועם חיות החווה.

ווילבור נולד לא מפותח, ואביה של פראן רוצה להמית אותו, אבל פראן מתחננת שלא יעשה זאת ולוקחת אותו תחת חסותה. לאחר שווילבור גדל, הוא עובר לגור בחווה. חיות החווה, אינן שמחות לקראתו - הן שחוקות מהשגרה ומתנהגות באופן ציני ולא נחמד כלפיו. רק עכבישה בשם שרלוט מתייחסת אליו בנעימות ומתפתחת בינהם ידידות קרובה. המשך הסרט מתאר את השינוי בחווה בעקבות הצטרפותו של ווילבור, החברותי והחביב, ומתאר את נסיונות של שרלוט ושאר החיות להצילו משחיטה.

מכיוון שראינו את הגרסה המדובבת פספסנו את (קולה של) ג'וליה רוברטס בתפקיד העכבישה; את אופרה וונפרי בתפקיד האווזה; את רוברט רדפורד בתפקיד הסוס; את ג'ון קליז בתפקיד הכבשה ועוד קולות של סלבריטאים שונים. אבל מה שלא יודעים שמפסידים, לא יודעים שמפסידים. למרות שעכשיו, אחרי שמניתי את הרשימה הססגונית של המדבבים, אני מתחילה להיות סקרנית... הדיבוב העברי היה סביר, אם כי לא ברמה מאד גבוהה, כלומר לא תמיד היה תיאום עם השפתיים של הדובר, אבל מבחינתי, כל עוד הדיבוב אינו צורם וצרחני, אז זה בסדר.

יש לסרט מסר יפה - נתינת אהבה וכבוד לאחר, מביאה לתחושת סיפוק ויכולת לקבל אהבה בחזרה. האהבה שהעניקה פראן לווילבור בעודו תינוק, גרמה לכך שהוא "התמלא כולו" באהבה ובשמחה, וגם ברצון לעזור ולהעניק לאחרים. היחס לעכבישים, זה עוד משהו שקשה לא לקחת מהסרט הביתה (תרתי משמע) - לפחות באופן זמני היחס שלכם לעכבישים לא יהיה אותו הדבר, זאת אני מבטיחה לכם. פרצופה הענוג של שרלוט יעלה מול פרצופכם בפעם הבאה שתרצו להרוג עכביש...

"חוות הקסמים" הוא סרט חביב מאד שנעים "לבקר" בו ולהתלוות אליו לשעה שעתיים. אומנם הוא רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא בהחלט סרט שאפשר להפיק ממנו הנאה וגם להעריך את התוכן שלו. לטעמי הוא היה קצת שטוח מדי - ליוצרים היו הרבה הזדמנויות לגרום לצופים לרגשות יותר חזקים (כמו פחד ודאגה בנוגע לגורלו של ווילבר), אבל זה לא נעשה. אולי מסיבה זו, ליאן הכריזה כמה פעמים במהלך הסרט שמשעמם לה. לרימון לא היו טענות מהסוג הזה והיא שקעה בסרט יותר בקלות. ייתכן שכדי לסחוף את ליאן, הצעירה מבין השתיים, היה צורך בקצת יותר הקצנה והדגשה של האירועים – שמפחיד יהיה מפחיד, ומצחיק יהיה מצחיק. לדעתי זה לא היה מזיק, רק מחייה את הסרט שהיה לעתים מעט ישנוני.

בסה"כ הבילוי היה נחמד מאד, רימון וליאן הן בנות מקסימות וחביבות, הן קצת כמו החזרזיר ווילבור, כמותו, הן מכניסות קסם לחיים.