יעל מבקרת בקולנוע

[Oren]

בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר זכה "מדורת השבט", הוא גבר על "אור", "ללכת על המים", "עטאש-צימאון" ו"מטאליק בלוז". "מדורת השבט" זכה גם בפרס הבמאי והתסריט (יוסף סידר), שחקנית המשנה (חני פירסטנברג) והעריכה (עינת גלזר-זרחין).

בפרס השחקן הראשי זכה שולי רנד עבור "אושפיזין" ובפרס השחקנית הראשית זכתה דנה איבגי עבור משחקה ב"אור". משה איבגי, זכה בקטגוריית שחקן המשנה עבור משחקו ב"מטאליק בלוז"

פרסים נוספים: צילום: אסף סודרי ("עטאש-צימאון"), העיצוב האמנותי: יורם שייר ("סוף העולם שמאלה"), עיצוב התלבושות: רונה דורון ("סוף העולם שמאלה"), המלחין: עברי לידר ("ללכת על המים").

[צבי]

לא ראיתי את כל הטקס, אבל ממה שראיתי היה נראה לי לא מכובד:
- מיסחור יתר - כל מגיש פרסים ייצג איזה גוף מסחרי (מה שדרש גם מציגים של הפרס וגם מגיש של הפרס) וגם הנואמים והזוכים דאגו להתחנף למי שנתן להם חסות והיו ממש כמו פרסומות מהלכות - מארק רוזנבאום שדיקלם את הקמפיין של הוט, ויוסף סידר שדיקלם את הסיסמה של יס. אמנם צריך כסף וזה טוב שהגופים האלה מממנים קולנוע, אבל זה היה מוגזם.
- האורך חרג בהרבה ממה שתוכנן
- טקסטים לא מדהימים בלשון המעטה של מגישי הפרסים. מי כתב את הבדיחות האלה?
- כמה וכמה פאשלות טכניות

[Elad ZZZ]

מלבד היות הקולנוע הישראלי מסחרי, הוא גם אטום למדיי.
הקולנוע בארץ דומה לקולנוע בזמני צ'פלין וגריפית', שבהם הבמאי לא היה במאי אלא עוזר-טכני בלבד ואילו המפיק היה זה שבידו הפסיקה האחרונה (כמובן שצ'פלין, גריפית' ועוד במאים מצליחים לא סבלו מתופעה זו וזכו לחופש האומנותי שלהם). כלומר הקולנוע בארץ תמיד יהיה על נושאים קבועים: צבא, פוליטיקה, פשע, תופעות חברתיות, קומדיות למניהם ונושאים הדורשים את עניין האוכלוסיה - עקב השכיחות שלהם. אני מעולם לא צפיתי בסרט ישראלי שבו לא היתה התעסקות בנושאים אלו. הסיבה לכך היא אותה 'אטימות' קולנוענית ולכן לא זוכה הקהל הישראלי לראות סרטים 'עצמאיים' אמיתיים, שבהם הבמה כולה היא לרשות הבמאי וחזנו. עקב סיבה זו, מעולם לא זכה הצופה הישראלי לראות קולנוע סוריאליסטי-ישראלי לדוגמא.
לפחות הקולנוע הישראלי בצמיחה. אבל לאן - לייחודיות או קונבנציונליות?
_________________
"who is John Galt"

[צבי]

[יעל]

אלעד, נראה לי מאד לא נכון מה שאתה כותב הרי יש גם סרטים ישראליים על אהבה (שזה לא אף אחד מהנושאים שהזכרת) והרבה סרטים שלא נוצרו בשל מימון אידאולוגי כזה או אחר. למשל:
"קלרה הקדושה", "משהו טוטאלי", (על אהבה ודי סוריאליסטיים) "האושפיזין" (ברובו על אהבה וכל החרדים גם קצת סוריאליסטיים ). מה גם שאני לא חושבת שזה רע שקולנוע עוסק בנושאים בעלי משמעות לצופים בו. אמנם היתה תקופה שכל הסרטים כללו סצינת טירונות או מלחמה, אבל התקופה הזאת עברה, ולדעתי עכשיו "סרט ישראלי" הינו משהו שלא צפוי מה הוא יהיה רק משמו.