יעל מבקרת בקולנוע

[אורח]

שלום יעל, ראיתי הבוקר את ה"חגיגה" וחיפשתי ביקורות על הסרט. ככה הגעתי אליך.
כתבת שאת אורן ודיאנה התקשתם להאמין לחלק מההתרחשויות בסרט.
גילוי עריות הוא עניין שרובינו מתקשים להאמין שהוא קיים. עוד יותר מזה, קשה להאמין שהאמא ידעה (והאמא בסרט ראתה את האבא מתעסק עם כריסטיאן) ולא עשתה כלום. אבל האמת היא שזה באמת קורה. אני יודעת כי זו היתה הילדות שלי (אני בת 20 היום וזה נמשך עד לפני 3 שנים), ומעט אנשים מסוגלים להאמין לי.
אבל האמת היא שזו המציאות של הרבה ילדים, ילדות בעיקר. תאמיני או לא.
את מסויגת מהסרט, וחבל כי כנראה ששלושתיכם פיספסתם אותו. נסו אותו שוב. הסרט הזה הוא סרט מיוחד, מאוד אמין ואמיץ כי הבמאי הסכים לצורך הסרט להכנס עמוק לתוך החוויה של הילד.
לגבי דוגמא - זה באמת לא קל, וצריך להתרגל, ובאמת לא ברור עד כמה זה הכרחי. אבל האמת היא שאחרי שמתרגלים (ראיתי את הסרט 3 פעמים) יש תחושה שזה מוסיף משהו לאמיתיות של הסרט

[נור]

שלום אורחת. גם אני מאוד אהבתי את הסרט. הוא כל כך אמין עד שיש תחושה שהוא אוטוביוגרפי. ואם לא אוטוביוגרפי, אז הכרות דרך חבר קרוב מאוד

[נור]

אני דווקא אוהבת מאוד את סרטי דוגמא. אבא שלי היה צלם חובב (ממש כשהייתי קטנה) והם מזכירים לי סרטים שהוא צילם - בעיקר אני ואחותי בכל מיני תסריטים מצחיקים שהוא ואמא המציאו

[Oren]

אני רק רוצה לציין שאני "האשם" היחידי, יעל ובמיוחד דיאנה העריכו מאוד את הסרט. אומנם אני כבר לא כל כך זוכר את הערב בו ראינו את הסרט, אבל אני די בטח שמה שהתקשתי להאמין בו לא היה סיפור גילוי עריות, אלא חלק מההתרחשויות שבאו בשלבים מאוחרים יותר. גילוי עריות הוא אחד הפשעים הכי מזעזעים שיש, במובנים מסוימים הוא יותר גרוע מרצח וברור לי למה אנשים היו רוצים להאמין שדברים כאלו לא מתרחשים במציאות.
אני לא התחברתי אל הסרט בגלל השפה הקולנועית והעלילה שלו, את ונור כן התחברתן אליו כי הרגשתן את האמת בו - אולי אני צריך להיות שמח שלא זהיתי את האמת בו?