מצפן הזהב
נכתב ע"י יעל בתאריך 15/12/07

הסרט "מצפן הזהב" מבוסס על הספר "המצפן הזהוב" של פיליפ פולמן - הספר הראשון בטרילוגיית "חומריו האפלים". הספר, אותו טרם קראתי (בזמן כתיבת הביקורת), נמצא כרגע במרחק 30 ס"מ מידי הימנית. הבאתי אותו (הבוקר) מתנה ליום ההולדת של אחייני דיואן, אך למרבה הצער דיואן בישר לי שכבר יש להם את הספר בבית. הממ. אז מה אני עושה? אני יכולה להחליף את הספר בספר אחר, או בדיסק, או שאני יכולה להשאיר את הספר אצלי ולקרוא אותו (וכמובן להביא לדיואן מתנה אחרת). אולי זה המקום לעצור רגע ולבחון את השאלה איזה "יחסי ציבור" עשה הסרט לספר? האם אחרי שרואים את הסרט מתחשק לקרוא את הספר?

"מצפן הזהב" מתקיים בעולם דומה אך גם שונה, אותו מגדירים בסרט כ"עולם מקביל" (בסרט מסופר שיש מספר אינסופי של עולמות מקבילים, איזה רעיון משובב לב). העולם של הסרט מספיק מוכר כדי שנרגיש בבית, ומספיק זר ואחר כדי שנחוש יראה וסקרנות כלפי כל המתרחש בו. גיבורת הסרט היא ליירה, נערה צעירה או אולי ילדה, שחייה במעין קולג' באוקספורד - קולג' שהוא ספק אקדמיה ספק מנזר, ויש בו הרבה גברים מבוגרים ומעט ילדים. אין לליירה אמא, וקרוב המשפחה היחיד שלה הוא "דוד עזריאל", שלרב נמצא במסעות ל"צפון הרחוק". יש לליירה גם חבר בשם רוג'ר, "נער מטבח" בקולג', ויחד הם יוצאים להרפתקאות ומלחמות נעורים עם ילדי הסוענים (כן, כך במקור), שחיים על הספינות, ובינם ובין הילדים האחרים נטושה מריבה.

באחד הימים ליירה נחשפת לתככים הנוגעים לעזריאל דודה ולממצאים שלו אודות "האבק" - חומר קסום שזורם בין העולמות השונים וניתן למצוא אותו בקוטב הצפוני (כך אומרים). חקרנותה הטבעית של ליירה אינה זוכה להערכה, גם ליירה וגם אנחנו הצופים מגלים שאותו "אבק" הינו חומר שקיומו (ופרסומו) שנוי במחלוקת, כשמצד אחד ניצבים אנשי דת ומן הצד השני אנשי המדע, ולכל אחד אינטרס שונה - שעדיין לא ידוע לנו. למסתורין הכללי של אותו זמן תורם הפחד מפני "האכלנים" - קבוצה שחוטפת ילדים. האם זה באמת כך? ואם כן, לשם מה נחטפשים הילדים? ולאן הם נלקחים?

כשאל הקולג' מגיעה מָרִיסָה (ניקול קידמן), אשה מרובת קסם אישי ודומיננטית, והיא וליירה מתיידדות ומתחבבות זו על זו. האשה עם השיער הבהיר (בספר הוא שחור! כן, בסוף קראתי אותו) מציעה לליירה להצטרף אליה למסע לצפון. זהו הלא החלום של ליירה, שסקרנית לגלות מה קורה באותו חלק של העולם. טרם יציאתה למסע, ליירה מקבלת במתנה מצפן זהוב, עליו נאמר לה לשמור מכל משמר. בסרט מסופר שהמצפן הזהוב יכול לספק תשובות אמת לכמעט כל שאלה. אבל צריך לדעת איך לשאול, ולא פחות חשוב צריך לדעת איך להבין את התשובה... מדוע ליירה היא זאת שקיבלה אותו? מה התפקיד של ליירה באותו עולם? ומה הקשר של "האבק" למצפן?

לא האמנתי שאצליח לכתוב על הסרט יותר משלושה משפטים, בלי להתפרץ בהתלהבות ולספר לכם על הדבר הכי מדהים בסרט... (והנה זה קרה) הדבר הכי מדהים בסרט היו ה"דמונים". בעולם של הסרט, לכל אדם יש "דמון" - חלק חיצוני אבל בלתי נפרד מהאדם שלובש דמות חיה. הנאמנות בין אדם לדמון שלו אינה יודעת גבולות, ולאדם יש צורך עמוק בקרבה אל אותה "חיית נפש" שלו. הדמון מצטייר בסרט כמעין חלק בנשמה או במהות של האדם, ולא רק שכל אחד משוחח עם הדמון שלו, קיים קשר גומלין בין תחושות וחוויות של האדם ושל הדמון (כשלאחד כואב, כך גם לשני, למשל). הקטע המקסים הוא שלכל אדם יש דמון ממין אחר: ללורד עזריאל יש נמרת שלג, בעוד למריסה יש קוף זהוב. יש כאלה להם יש דמון שפירית, וכאלה עם ציפור, או נחש. לליירה יש דמון שעדיין לא התייצב באופן סופי, וזה בגלל שהיא עדיין ילדה. לפעמים הדמון שלה נראית כמו מעין סמור, לפעמים כחתול מאורך ופחוס (וחמוד בטירוף), ולפעמים דווקא כפרפר. מבחינתי זה היה הדבר המקסים ביותר בסרט, ובדיעבד אני מצטערת קצת שלא פיתחו את נושא הקשר בין האדם לדמון יותר. אולי בסרטים/ספרים הבאים.

הלכתי לסרט עם גל, מיד אחרי שסיימנו להדליק נרות חנוכה ולשיר מעוז צור (ונאלצנו לכבות אותם, למרות שאסור...) שנינו היינו באותו ערב נינוחים והאווירה באולם הקולנוע במרכז הקונגרסים היתה, לשם שינוי, גם היא נעימה. לצד העובדה שהסרט ניחן בהרבה סצינות מקסימות ביופיין, הפריע לי מאד שהעלילה קופצנית, ולא פעם נראה שהמניע שהוביל להתרחשות הבאה, פשוט נשמט בעריכה. קפיצות אלה הפכו הסרט לרדוד למדי, ובחוויה שלי גם לילדותי. בעצם זה לא ממש סרט ברמה של "מבוגרים" (למרות שנהניתי והכל). עוד דבר שהפריע (לגל יותר מאשר לי) היו משפטים קלישאיים שמדי פעם נזרקו לחלל האוויר, ובמיוחד סצנת הסיום זכתה ממנו לקיתונות רותחין (או במלים אחרות: הוא ממש לא אהב אותה והבהיר זאת בקול רם).

בהפסקה של הסרט טענתי שהיה כדאי יותר להפוך את הסרט לסדרת טלוויזיה. בשנים האחרונות אני מקדמת את הרעיון שכל סרט (ולפחות סרטי פנטזיה המבוססים על יותר מספר אחד, ע"ע הארי פוטר ושר הטבעות) יכול להיות יותר מוצלח ומהנה אם היה נעשה בפורמט של סדרת טלוויזיה, או לפחות "מיני סדרה" (6 או 8 פרקים. איזה תענוג). גל התחלחל למחשבה שהיתה סדרת "המצפן הזהוב" בטלוויזיה והוא היה "מתמכר" אליה, כמו שקרה לו עם סדרות אחרות... אני חושבת שאני אוהבת את הרעיון של סדרה, כי זה מאפשר להראות התפתחות של דמויות, עלילות, ותהליכים - בדיוק הפוך מהסרט "המצפן הזהוב". הסרט היה עמוס וקופצני, והחוויה הזאת מנכרת מהמתרחש על המרקע, כי אין הבנה "מבפנים".

לקרוא או לא לקרוא (את הספר) - זאת היתה השאלה. בסופו של דבר קראתי אותו ומאד נהניתי. הספר מתאר את העולם בצורה רגישה וחייה, ואפילו נהניתי מכך שידעתי במידה רבה מה יתרחש (כמובן שיש שינויים מהספר, והסרט אפילו מסתיים לפני הספר). העולם שפולמן המציא, העלילה והדמויות - הכל מוצלח למדי - גם אם קצת לילדים. ובמיוחד נהניתי מכך שזכיתי לקרוא עוד על היחסים בין האדם לדמון שלו. אני חושבת שכשזה מגיע לדמונים, אני לא יודעת שובע!