הארי פוטר ומסדר עוף החול
נכתב ע"י יעל בתאריך 2/8/07

הלכתי לסרט עם תמר חברתי ושלו בן זוגה. תמר ואני חיכינו בכיליון עיניים לסרט "הארי פוטר ומסדר עוף החול", שנעשה על פי הספר החמישי בסדרה המפורסמת של ג'יי קיי רולינג. זה היה כמעט מובן מאליו שאת הסרט אנו רוצות לראות ביחד: במהלך השנתיים האחרונות חילקנו שוב ושוב את המורים והמרצים שלנו לדמויות מן הסדרה: היתה תחרות קלה על המקום של דמבלדור, ליהוק מושלם ללוקהארט, ליהוק תואם גנ'דר ודיסטנס למקונגל, וספקות בנוגע לשאלה מיהו וולדמורט האמיתי... כאשר התברר לי שצפייה משותפת בסרט החמישי היתה רק חלק ממזימה גדולה יותר של תמר (ויעל), במסגרתה קבלתי כמתנת יום הולדת, בדיוק ביום יציאתו לאור, את הספר השביעי בסדרה - Harry Potter and the Deathly Hallows - לא היתה מאושרת ממני. נכון לעכשיו, אני בפרק ה-22, כולי במתח, נהנית הנאה רבה מהספר, שהוא ללא ספק מהטובים בסדרה. היות ולא שמעתי מתמר בשבוע האחרון, אני יכולה רק להניח שגם היא שעתקה את עצמה אל תוך עולם הקסמים, ורק כישוף רב עוצמה יכול להחזיר אותה אל המציאות.

וכעת, אחזור מהספר שנתיים אחורה, אל הסרט בו הארי בסך הכל בן חמש עשרה. כבכל בחופשת קיץ, גם זו שבין שנתו הרביעית והחמישית בהוגוורטס הארי נאלץ לבלות אצל הדארסלים, שם הוא סובל את היחס המזלזל של דודיו, ואת ההצקות של דאדלי בן דודו הבריון. אולם, חופשת קיץ זו קשה במיוחד עבור הארי, שמחכה בקוצר רוח לחדשות מחבריו, מדמבלדור, ומסיריוס בלק - סנדקו האהוב. כזכור, שנת הלימודים הקודמת הסתיימה לאחר שהארי וסדריק נפלו למלכודת של וולדמורט, סדריק נרצח, ואדון האופל חזר להיות בעל גוף בשר ודם. למרות שכוחו חזר אליו, וולדמורט לא הצליח להרוג את הארי, שנמלט וחזר להוגוורטס.

הסרט החמישי מתחיל כאשר משרד הקסמים מכחיש את חזרתו של "זה שאין לנקוב בשמו" מכל וכל (הכחשה, מנגנון הגנה נפלא). משרד הקסמים אף יוצא למסע הכפשה כנגד אלו שמעידים על חזרתו של וולדמורט, ובראשם הארי. כאשר הארי משתמש בקסם על מנת להגן על דאדלי ועליו מפני סוהרסנים, הוא מזומן למשפט בתואנה שעשה שימוש לא חוקי בקסם (לתלמידים בחופשה אסור להשתמש בקסמים בנסיבות רגילות). הארי עומד בפני סילוק מהוגוורטס, היות ולא מאמינים לסיפורו על הסוהרסנים, אך דמבלדור מצליח להוכיח את האמת והארי מזוכה. את דבר הקטגוריה במשפט משמיעים שניים: קורניליוס פאדג' (שר הקסמים) ודולורס אמברידג', שאף מצטרפת לצוות המורים בהוגוורטס. שני אלו מייצגים את הקו התוקפני של משרד הקסמים, הנובע מהכחשה מוחלטת של המציאות האפלה שמתגברת מסביב. הכחשה, מנגנון הגנה נפלא. באמת.

את הסרט ראינו בחמישי בערב, בקולנוע גלובוס שבגרנד קניון חיפה. המסך היה קטן, הסאונד חורקני ומזעזע, והסדרנים חסרי אכפתיות. בית הקולנוע היה ללא ספק נפילה. והסרט? עלי להודות שחששתי ש"הארי פוטר ומסדר עוף החול", בבימויו של במאי חדש ולא במיוחד מנוסה (דייויד ייטס, שכנראה יביים גם את הסרט השישי), יהיה מאכזב, אבל להפתעתי מצאתי את עצמי נהנית מאד. ממש מתחילת הסרט שקעתי אל תוך העולם האחר, והסרט זרם ללא הפרעות. הליהוקים החדשים (אימלדה סטאונטון כדולורס אמברידג' והלנה בונהאם קרטר כבלטריקס לסטריינג') והישנים (גארי אולדמן כסיריוס בלק, אלן ריקמן כסוורוס סנייפ) הדיאלוגים ההומוריסטיים, הנוכחות של גיל ההתבגרות וקצת רומנטיקה באוויר, ולא פחות מכך, התגברות האופל והנוכחות הגלויה שלו בסיפור - הפכו את הסרט למהנה ביותר.

במהלך הסרט, נהניתי מהדמויות ומהמשחק. כן, גם הארי - כלומר דניאל רדקליף היה ממש בסדר, שלא לדבר על רון והרמיוני המקסימים. אהבתי גם את דמותה החיננית של לונה (אוונה לינצ' - חדשה בעסק), שזכתה להרבה זמן מסך. בנוסף, העיצוב החזותי היה מוצלח ביותר - קיר צלחות החתולים המייללות של אמברידג', למשל, גרם לי להנאה רבה וכן תליית ה"פשקבילים" על קירות הטירה היתה משעשעת. מי שקרא את הספר החמישי ודאי זוכר את מאתיים העמודים הראשונים, בהם עולם הקסם מוצג בצורה טרחנית וארכנית, למרבה המזל בסרט אין את הטרחנות הזאת של תחילת הספר החמישי, ואנו זוכים למינון מרענן ומהנה מעולם הקסם. החלקים שאכזבו אותי הגיעו לקראת הסוף. בהשוואה לספר, סוף הסרט היה מקוצץ ומפושט, עם דגש הרבה יותר גדול על הסנטימנטאלי, מאשר על המותח והמפחיד. באופן כללי הגוון הרגשי של הסרט הוא יותר נוגע ללב (הזלתי דמעות) מצחיק (כמה פעמים בקול רם) וכן מסקרן (חלילה לא היה משעמם), אבל הסרט לא ממש מעורר מתח או אימה, וזה חסר.

בשבת שעברה, עת התכנסנו לחגוג יום הולדת לאחי, שוחחתי עם דוראל, דיואן, וכחל, שלושה מאחייני, שראו את הסרט והם באופן כללי חובבים של הסדרה (כל אחד ברמה שונה, כאשר דיואן הפגין בקיאות וידע עצומים בכל המתרחש בספרים). כחל הצעיר מבין השלושה מאד אהב את הסרט, ונראה היה ששנינו נמצאים בהסכמה. דוראל ודיוואן היו יותר ביקורתיים כאשר נדמה לי שדיוואן הוא זה שהפנה את תשומת לבי להיעדר חוויה של מתח גם בקטעים בהם היה מתאים לבהות במסך בנשימה עצורה. בעקבות השיחה איתו חשבתי על כך שלא רק הסוף לא היה מספיק מותח או מפחיד, גם חלקים אחרים בסרט (כמו החזיונות של הארי) רוככו והפוטנציאל המבהיל והמאיים שלהם לא מוצה. ביקורת על הסוף נשמעה גם מצד תמר,שהרגישה שהסרט לא מספיק הדגיש (אם בכלל) את הטראגיות שבכל הקרב האחרון, דבר שמאד הסכמתי איתו.

בפסקה זאת יש ספויילר לסוף הסרט:
הטרגדיה בספר החמישי נובעת מכך שסיריוס, יוצא לעזור להארי בקרב, בעוד הארי מאמין שהוא הולך להציל את סיריוס אשר מצוי בסכנת חיים. כך קורה שמותו של סיריוס הינו תוצאה (כמעט ישירה) של ניסיון ההצלה חסר הצורך של הארי. בספר זה הרבה יותר ברור שמתרחש שם מחדל - הן של הארי והן של סיריוס, עוצמת הייסורים ותחושות האשמה הינה גדולה. בסרט, זה מתפספס, והמימד הטראגי אובד כמעט כליל. חבל.

בהפסקה תמר שתפה אותי במחשבות שיש לה בנוגע לדמות של דולורס אמברידג' - דמות סאדיסטית, שנהנית להתעלל ולהתאכזר, ובכך היא אפילו גרועה יותר מוולדמורט. לדעת תמר כדי לכתוב כזאת דמות צריך להיות בעצמך קצת סאדיסט, ואת הסאדיזם הזה של רולינג היא לא אהבה - לא בקריאה ולא בצפיה. סוג אחר של סאדיזם שיש ברולינג כלפי הדמויות שלה, וכלפינו כקוראים (וכצופים) הוא הנטייה שלה להרוג דמויות חשובות ויקרות. וזה כואב. הכחשה במקרה זה לא במיוחד תעזור, אבל אפשר אולי לפנות למגנונים דיסוציאטיביים... ממילא אני חושדת כבר זמן רב שהארי חייב היה לפתח הגנות דיסוציאטיביות כדי להתמודד עם כל הטראומות שהוא עובר. The poor lad!