איירון מן
נכתב ע"י קרן בתאריך 11/5/08

את הסרט "איירון מן" ראיתי עם ג'רי בקולנוע. כילד, ג'רי היה מעריץ של הקומיקס עליו מבוסס הסרט (הדמות עלתה "לנייר" לראשונה בשנת 1963). ג'רי הוא חובב גדול של סרטי "קומיקס", ואני יכולה להבין את זה - נחמד לראות "דמות" נוסטלגית שאהבת והערצת, דמות שכיכבה לה בדו-מימד על דפים דקים, הופכת אחרי כל כך הרבה שנים לדמות "אמיתית" בסרט מושקע ועתיר אפקטים. לכן עבור ג'רי, כשיוצא "סרט קומיקס" לקולנוע, לא מחכים ל-DVD - פשוט הולכים! הפגישה עם גיבור ילדותו של ג'רי לא יכלה לחכות. לעומת ג'רי, עבורי הפגישה עם "איירון מן" היתה "פגישה עיוורת".

"איירון מן" מספר על טוני סטארק - יצרן נשק צעיר ועשיר, בעל שם עולמי בתחומו, שלצד מלאכת ניהול חברת הנשק שירש מאביו, חי חיי הוללות הדוניסטיים. טוני הוא טיפוס ישיר, יהיר ובוטה לעתים. חובב נשים, הימורים ושתייה. טוני נוסע לאפגניסטן, כדי להשתתף בהדגמת נשק חדש שהוא מייצר ומוכר לצבא ארצות הברית. באפגניסטן נקלע טוני לסיטואציה "לא נעימה", בעקבותיה הוא מגיע לכמה תובנות שמשנות את דרך החיים שלו.

נתחיל בזה - "איירון מן" הוא סרט עשוי היטב, ודובר "קולנועית" שוטפת. לא כל במאי יודע לנצל את מיליוני הדולרים של תקציב הסרט (140 במקרה הזה), כדי להוציא מוצר, שמבחינה קולנועית אוביקטיבית (יש כזה דבר?), הוא מוצלח. הבימוי, העריכה, ואופן בניית הסיפור, הם מלאכות שמבוצעות היטב ב"איירון מן". שלא תטעו, לא מדובר בסרט עמוק כלל, ההיפך הוא הנכון. מדובר בסרט בידורי, ילדותי למדי וקליל בעיקרו. אבל זהו סרט שקל להישאב אליו, כי הסיפור בו מתפתח בצורה פשוטה מסקרנת ומובנת, והטכנולוגיה שמוצגת בו יצירתית ומרשימה. סרט שהוא קצת מותח, קצת דרמטי וקצת מצחיק.

רוברט דאוני ג'וניור, שמשחק את טוני סטארק, עושה עבודה מצויינת. בהתחלה חשבתי שהבחירה בו לתפקיד גיבור-על, היא בחירה תמוהה עד תמוהה מאד, אבל הבמאי כנראה ידע מה הוא עושה. דאוני נותן עומק לדמות שבקלות יכלה להצטייר כמגוחכת, ולדעתי מציל את הסרט מליפול למחוזות פלקטיים. הוא מצליח לשחק דמות של מישהו שחצן מאד, מבלי לאבד את העומק והאנושיות. אהבתי את שינוי האופי שטוני עובר בעקבות החוייה באפגניסטן, אבל הרבה פחות אהבתי את חוסר האמינות שאפיינה את השינוי הזה בסרט. הוא לא היה מספיק משכנע והתרחש מהר מדי.

נקודה לרעת הסרט היא, ההרגשה שהוא לא ממש עומד בפני עצמו, אלא מהווה בעצם רק הקדמה (כמו אקספוזיציה שיש בספר). הקדמה לסרטי ההמשך, שמן הסתם, עוד יהיו לסרט. לקראת סוף הסרט נדחסים אירועים רבים מידי, ובהתאם בעיות שנפתרות במהירות אבסורדית. אפילו שכל הסרט "חי" בסביבה אבסורדית, הזירוז הזה שהסרט מתאפיין בו לקראת סופו, נראה כפוי ופוגם מעט בסרט. לכן, את ההתחלה של הסרט, אהבתי יותר מאת סופו. אהבתי את הסיפור שסיפר לי איך "נולד" איירון-מן.

לסיכום, ה"פגישה העיוורת" שלי עם "איירון מן" היתה פגישה נעימה, בהחלט "זרמנו" ובטוח עוד ניפגש בעתיד! מדובר בסרט שהוא בסך הכל ילדותי, בלי אמירה חזקה (או בלי אמירה בכלל), אבל הוא סרט מהנה, מסקרן, עשוי היטב, וקצת מיוחד אפילו. בהחלט עומדים מאחוריו אנשים, שהשתמשו היטב במדיום הקולונעי, ויודעים לעשות לנו good time. וזה לא עניין של מה בכך. ואם היה לכם ספק... ג'רי מאד אהב את הסרט.