הדייט שתקע אותי
נכתב ע"י יעל בתאריך 17/9/07

הספירה לאחור בעיצומה. עוד שלוש שעות וחצי אני אהיה על רכבת, שתקח אותי... עד ארה"ב. כלומר, עד לנמל התעופה בן גוריון, משם יקח אותי מטוס, כמובן. כשראיתי את הסרט knocked up (נו, ה"דייט שתקע אותי" - ויותר לא אגיד את זה שוב) חשבתי מדי פעם על ארצות הברית ועל האמריקאים. יש כל כך הרבה מהם. בכל כך הרבה סגנונות תרבותיים, מכל כך הרבה מדינות. זה מסחרר לחשוב על כך. אני שמחה שבקרוב אחשף לשברירים של אותו עושר.

גיבורת הסרט שלנו, אליסון, עובדת בערוץ התרבות והבידור E!, ומתגוררת, משום מה, יחד עם אחותה, גיסה וילדיהם. כאשר היא מקבלת קידום בעבודה, ויוצאת לחגוג יחד עם אחותה. היא שותה, היא פוגשת בחור, היא רוקדת איתו, הם מבלים את הלילה ביחד. כל השאר הוא "היסטוריה", כמו שאומרים באנגלית. כשהיא קמה בבוקר הבחור כבר לא נראה לה כל כך מדליק כמו בליל אמש. הוא שמנמן, לא יוצלח, ילדותי, חסר אחריות, בלי עבודה, מנבל את הפה, ובאופן כללי שונה ממנה להחריד. עם זאת נראה שהוא מקבל קצת קרדיט על כך שהוא חמוד, טוב לב, ונראה שהוא מחבב אותה – נחמד אבל לא מספיק קרדיט כדי להיפגש פעם שניה. אללי, אמבריו אחד קטן עומד להפגיש אותם בשנית. וזה לא פשוט, מאד לא פשוט! כי הבחור, שמו בן, גר עם חבורה של מעשני סמים, שצופים בסצינות עירום מתוך סרטים כ"פרנסה" (במסגרת הקמת אתר אינטרנט שהולך להיות "הצלחה אדירה!") ועוסקים בשטויות סביב השעון (קצת כמו ג'יי ובוב אבל ממש לא באותה קלאסה). זאת בעוד אליסון היא במקום מאד אחר בחיים שלה, והטעם שלה מעט יותר מעודן. בכל זאת, רצון טוב יש, וההפרייה כבר התרחשה, ואליסון ובן עושים מאמץ (די מרשים) להכיר אחד את השני ולהתחבר.

הלכתי לסרט עם ניצן חברתי בערב החג השני (ראש השנה). אחרי שבחרנו את הסרט השתמשנו בטופס של "עין הדג" להזמנת כרטיסים מהקופאית בקולנוע. הייתי מרוצה. הקופאית לעומת זאת קצת עשתה פרצופים. נכון טופס חמוד?

Knocked up הוא קומדיה, עם הרבה רגעים מצחיקים. יש את הפערים בין אליסון ובן, יש שורה שלמה של רופאי נשים שאליסון עוברת, יש את החבר'ה של בן (אוסף דמויות מגוחכות אך חביבות בדרכן). ויש גם את האחות של אליסון ואת בעלה, דבי ופיט, שמקבלים די הרבה תשומת לב מהבמאי. האמת, אני לא יודעת או זוכרת מהם בדיוק החלקים המצחיקים של הסרט, אבל הוא מצליח להיות מצחיק ושנון לכל אורכו, בלי לוותר על אנושיות או נגיעה גם במצוקות שהדמויות חוות. למרות כל זאת, לא ממש התלהבתי מהסרט והוא אפילו די התיש אותי.

אחת הבעיות של הסרט היא שיש לו ארבעה גיבורים, ואף לא אחד מהם הופך להיות באמת קרוב ומוכר. זה כאילו שהסרט הוא סוג של "דאבל דייט", במקום מפגש יותר אינטימי. הסיפור של דבי ופיט זוכה להרבה תשומת לב, והאמת היא שהם דמויות מעניינות (אפשר היה לעשות עליהם סרט!) אבל בסופו של דבר זה לא הסרט "שלהם". ככה שהסיפור שלהם לא מקבל מספיק פיתוח, ויחד עם זאת לא נשאר בתור משהו צדדי... אולי זאת הבעיה של הסרט, יש הרבה דמויות מעניינות, אולי יותר מדי.

במהלך הסרט, לא הבנתי למה לאליסון כל כך חשוב ליצור קשר עם בן ולהצליח ליצור איתו מערכת יחסים זוגית רומנטית. הערכתי מאד את זה שהיא משתפת אותו בכך שהיא בהריון (הוא האבא, מגיע לו לדעת) אבל מכאן ועד יצירה של מערכת יחסים שלמה עם אדם די זר, ומבחינתה לא במיוחד מושך... למה?! אולי נכון לומר שהתפעלתי מהנחישות של אליסון אבל לא הבנתי אותה. בנוסף, הזדהיתי עם הביקורת, שכבר ידוע לי שהסרט קיבל, על כך שהמלה "הפלה" לא עולה בו, והאפשרות הזו לא באמת משמשת כאופציה שאפשר לחשוב עליה בחיוב, או לפסול אותה (אבל מתוך סיבות כלשהן). בכל זאת, ארה"ב השמרנית הרימה את ראשה.

ניצן די נהנתה, וצחקה הרבה, אבל כמוני לא התחברה לאיזה מין אווירת "מובן מאליו" שמלווה את הסרט. knocked up הוא קומדיה רומנטית ברמה די גבוהה, ואם בא לכם סרט מצחיק ודי אינטליגנטי - זאת בחירה טובה. אבל בשבילי, סרט שלא נכנס עמוק יותר לתוך הנפש של הדמויות, לא מלהיב אותי ואפילו מכבה אותי.