|
"שר הטבעות שיבת המלך" הוא הסרט האחרון בטרילוגיית "שר הטבעות". הלכתי לצפות בכל הטרילוגיה כולה בהקרנה מרתונית, שנערכה יום לפני הבכורה הרשמית. אורן, רד פיש, קיפוד ודניס היו שותפי האמיצים לצפייה. כאשר ישבתי באולם, ממתינה לתחילת הסרט הראשון חשבתי "אלהים! יש לי עכשיו תשע שעות וחצי של סרט!" וזה היה קצת מבהיל, אבל האמת היא שלא השתעממתי כלל ונשארתי מרוכזת וסקרנית עד הסוף ממש. בתור מי שאוהבת לראות סרטים אני לא בוחלת גם בצפייה ממושכת – במיוחד אם צופים במשהו ראוי. |
|
|---|---|---|
|
![]() ![]() ![]() ![]() |
|
"שיבת המלך" נפתח בתמונת תקריב (קלוז אפ) מפתיעה על תולעת חצי מעוכה. והתקריב הזה לוקח אותנו אל הימים שלפני תחילת הסרט - הימים בהם היצור גולום עוד היה "סמיגול". התחלת הסרט, יפהפיה וחזקה, מפתיעה ומעט גרוטסקית, הוותה בעיני הצהרת כוונות של פיטר ג'קסון לגבי הסרט השלישי: "בסרט הזה אני הולך להראות לכם שאני יודע לעשות אמנות!" לטעמי הוא מצליח בכך בחלקים רבים של הסרט. במהלך המרתון צפיתי בפעם השלישית גם ב"אחוות הטבעת" וגם ב"שני הצריחים", והתגבשה אצלי דעה יותר סופית לגבי שניהם: "אחוות הטבעת" אינו סרט נטול פגמים, אבל בעיני הוא מאד מאד (מאד) יפה, ואילו "שני הצריחים" הינו פשוט סרט לא טוב - סרט לילדים במובן השלילי. בין השאר בשל שינויים לא מוצלחים מהמקור הספרותי (למשל מותו ושובו של ארגורן), הגזמה בכמויות ההומור, וחוסר הקפדה על הויזואליה. לעומת זאת "שיבת המלך" הינו מוקפד ביותר, וכל שוט וכל תמונה בו, נראים נפלא. לא רק מבחינת תפאורה, תלבושות או "נוף" (כן, כולנו כבר יודעים שניו זילנד הינה ארץ מהממת ביופיה ובנופיה המגוונים), אלא מבחינה קולנועית. הצילום והבימוי היו בעיני נפלאים, וכל דבר שראיתי מול העיניים נראה לי "נכון". התוצאה היתה שיכולתי להניח לעצמי להסחף אל תוך הסרט. ג'קסון, תוך דקות ספורות בלבד, הצליח לקנות שוב את אמוני. |
||
![]() ![]() ![]() |
|
|
"שיבת המלך", ממשיך כאשר פרודו וסאם, יחד עם מורה הדרך שלהם גולום, מתקדמים אל המעבר הסודי של סירית' אונגול - מעבר המוביל הישר אל תוך מורדור, שם ינסו להשמיד את הטבעת. סם חושד שגולום זומם להורגם ולקחת את הטבעת, אך פרודו מגן על גולום והתייחסותו אל סאם, ידידו הנאמן, נעה בין חשד וזעם, להכרת תודה וחרטה על התנהגותו. בה בעת מלחמה מתרגשת על מינאס תירית, העיר הגדולה של בני האדם. העיר, נשלטת על ידי דנתור, שהינו אביהם של בורומיר ופרמיר אותם הכרנו בסרטים הקודמים. גנדלף וארגורן מנסים לגייס את כל העזרה כדי להלחם בצבאות של סאורון המתקדמים לעבר העיר, פיפין ומרי מגלים אומץ לב ותושייה, גימלי ולגולס ממשיכים להתחרות מי הורג יותר אויבים, וגם מקומה של מעט רומנטיקה אינו נפקד. לטעמי הסרט מצליח לנוע בין החלקים השונים שלו בהצלחה. המתח עומד באויר, כיאה לשעה החשובה בה דברים מתרחשים: גורל העולם עומד על הכף, ראוי שנחוש בזאת! בהתאם, המלחמה מרתקת והיא בהחלט לא רק אקשן. השליטים: ת'אודן מלך רוהאן ודנתור עוצר גונדור הינן דמויות בעלות אופי - במיוחד הדמות של דנתור, וכל הקטעים שקשורים אליה היו מרהיבים. יש קטע אחד בסרט בו פיפין שר בפני העוצר, והמצלמה שטה בין פניו של דנתור, אוכל סעודת מלכים אשר אינה יכולה לנחמו על מות בנו האהוב בורומיר, בעוד פרמיר יוצא לקרב אבוד בלא ברכת אביו. אמנות! אמנות לשמה! רק בגלל הקטע הזה אני רוצה לראות את הסרט שוב. באופן כללי ניתן לומר שהסרט היה בעיני כמעט מושלם, עד לרבע האחרון, בו התחלתי לחוש צרימות. היו דברים שהוצגו במהירות יתרה, ולכן נראו לי לא עשויים מספיק טוב. והיה קטע אחד, רגשני מאד וקיטשי, שהיה בעיני ממש מגוחך (עינת חברתנו תבעה את השם "מסיבת פיג'מות". כשתראו תבינו). אני לא יכולה להגיד לכם שהקיטשיות הזאת היא באמת "פלופ", משום שלפי הבנתי, פיטר ג'קסון בחר בסגנון הדרמטי-סנטימנטלי הזה לטרילוגיה, ואין ספק שהרגשנות, שנראית לעיתים מוגזמת, הינה עקבית עם הסרטים הקודמים. אני בכל מקרה, לא במיוחד אהבתי את זה, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, יש סיכוי שבצפייה שניה אני כבר אתרכך ולא יהיה לי אכפת. דבר נוסף שלא אהבתי זה, שנראה כאילו יש לסרט יש שלושה סופים שונים, והרגשתי היתה, שהסרט מסרב להסתיים או לחלופין מסתיים ללא הפסקה במשך חצי שעה. |
||
|
![]() ![]() ![]() ![]() |
|
סוף ראשון לביקורת: אני חושבת שבכל סרטי "שר הטבעות" פיטר ג'קסון סבל ממחסור חמור בזמן. יש כל כך הרבה להראות: דמויות והתרחשויות, עלילות מרכזיות ועלילות משנה ואין מה לעשות - העולם של טולקין הינו עולם עשיר מורכב, קשה לדחוס מורכבות כזאת, אפילו אל תוך 9 וחצי שעות (שזה לא מעט זמן). אבל למרות החוסרים הנ"ל, בסך הכל, היצירה יפה. יכול להיות שאפשר לעשות אותה יותר טוב, אני מקווה שכן ואולי עוד כמה עשורים יקום במאי אחר ויחליט שהוא רוצה לביים את "שר הטבעות". אולי יהיה לו חזון אחר, אולי הקולנוע יהיה משהו אחר לגמרי ממה שהוא היום (תלת מימד? הולוגרמות? "קולנוע עד לסינפסה"?), אם זה יקרה, אני בטוחה שאלך לראות את "שר הטבעות" שוב. מי יודע, אולי יחד עם ילדיי? סוף שני לביקורת (לא רק לפיטר ג'קסון קשה להפרד): אחרי הסרט המשכנו לשוחח עד כמעט עלות הבוקר (טוב, המרתון הסתיים רק לקראת ארבע). אורן, שנהנה מהמרתון, לא שינה את דעתו לגבי הסרט הראשון והשני, ולמרות ההנאה, הוא בכל זאת חושב שכל הטרילוגיה לא נעשתה בצורה מספיק טובה. עבור רד-פיש זו היתה צפייה שניה, והוא אהב את "שיבת המלך", אם כי ללא ספק היתה לו ביקורת לגבי אותם קטעים מלודרמטיים במיטה (לא מה שאתם חושבים). מצד קיפוד, רד פיש ודניס נשמעו דיבורים שליליים למדי על הליהוק של אלייג'ה ווד לתפקיד פרודו, כאשר רב הנוכחים (לא כולל אותי!) הביעו דעה שהוא שחקן בינוני ומטה עם שלוש הבעות (כאשר שתיים מהן ניתן לסווג כסוגים של עצירות). עינת, שבאה לאסוף את רד פיש הביאה לכולנו סנדוויצ'ים ושתיה. גשם סוחף ירד והמכונית של אורן סרבה להתניע. איזה מזל שגם לי היתה שם אחת. חזרתי הביתה עייפה, וקפואה, אבל מרוצה. עשינו זאת! מתי הפעם הבאה? |
||
|
|
|
|---|

