ממלכת החתולים
נכתב ע"י יעל סיון בתאריך 11/7/2005

"ממלכת החתולים", סרט יפני מ-2002, הוצג בסינמטק חיפה ביום חמישי האחרון. שנים לא ראיתי שם סרט, ולמרות שכל הכניסה השתנתה ונהייתה אולם מפואר, האולם עצמו הוא אותו אולם קטנטן אך חביב שזכור לי לטוב מימי ילדותי. (עולים לי לראש מיד ארבעה סרטים שראיתי שם בילדותי: "הסיפור שלא נגמר", "סיפור אגדה", "הנוסן" ו"מופע האימים של רוקי" - אכן היתה לי ילדות מאושרת או לפחות מועשרת). לסרט הלכתי עם חברתי ניצן, חובבת חתולים פעילה, שמגדלת את "ליצ'י", חתולת רחוב אינטליגנטית שבקרוב תסיים את התואר הראשון באוניברסיטה (או במילים אחרות, נסיכת המעונות הבלתי מעורערת).

גיבורת הסרט היא נערה בשם הארו שחייה יחד עם אמה ביפן. היא סובלת מבעיות רגילות לחלוטין של גיל ההתבגרות: היא לא מצליחה להתעורר בזמן לבית הספר, וכל פעם שהיא רואה בחור אחד (עם שם יפני, נו באמת אין סיכוי שאזכור!) היא מתחילה להתנהג בצורה מוזרה ולעיתים קרובות זה נגמר בכך שהיא מועדת... יום אחד הארו וחברתה מטיילות ברחוב, כשלפתע הן רואות חתול מטופף על כפותיו הרכות ובפיו חבילה קטנה ארוזה בנייר עטיפה צבעוני. הן מביטות אחריו, וכשהארו מבחינה שהוא עומד להדרס תחת גלגלי משאית, היא רצה ובאקט הירואי (לחלוטין!) מצילה את חייו. לאחר ששניהם מתאוששים מהנפילה, החתול קד קידה, מודה לה מקרב לב, וממשיך בדרכו. הארו לא מאמינה. היא עוד פחות מאמינה כאשר למחרת, מלך החתולים, יחד עם פמליה שלמה מגיעה כדי להודות לה על שהצילה את בנו הנסיך. עד כאן טוב ויפה, אך הדברים מתחילים להסתבך כאשר מלך החתולים מחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכת החתולים... לנצח.

יש דמיון מה בין "ממלכת החתולים" ל"המסע המופלא" - משום ששני הסרטים עוסקים בנערה-ילדה שנקלעת לעולם אחר ומופלא, ולא בדיוק מצליחה להיחלץ ממנו. יש לציין שמיאזאקי, הבמאי של "המסע המופלא", הינו גם המפיק בפועל של "ממלכת החתולים" ועומד בראש האולפן ממנו יצאו שני הסרטים. נדמה לי ש"ממלכת החתולים" מודע לכך ומכיל בתוכו כל מיני קריצות ל"מסע המופלא" וליצירות ספרות וקולנוע אחרות. ואם אמרנו קריצות, זה כבר מביא אותנו לכך שמדובר בסרט מצחיק, לא נטול אלמנטים פרודיים. ניצן שניחנה בחוש הומור מפותח (מה שאומר שזה תענוג לראות בחברתה סרטים מצחיקים) הרבתה לצחוק, במיוחד בחצי הראשון של הסרט (למרות שבסינמטק, תודה לאל, אין חצאים, כי אין הפסקות. כמה נהדר). אני גם נהניתי מההומור, ומכך שחתולים הן חיות שאני אוהבת, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי בסרט ולדעתי הופכים אותו לסרט בינוני בלבד.

אחד הדברים שהפריעו לי, למרות שלכאורה זה לא דבר כזה חשוב, זה שהחתולים בסרט אינם חתולים. הם בני אדם קטנים, עם ראש של חתול וזנב. הדרך של הבמאי להציג "ציוויליזציה חתולית" היתה חסרת כל חזון מקורי. במקום לדמיין איך היתה יכולה להראות ממלכת חתולים בה אין בני אדם, הבמאי העניק לחתולים גינוני חברה אנושיים והתנהגות אנושית. החתולים הולכים על שתיים (אוף! זה עשה לי כאב גב לראות אותם!) יש להם הירארכיה מלכותית כמו בצרפת או אנגליה, ובמקום דגים הם אוכלים עוגות. שנית, הסיפור של הסרט די לא מפותח, וכן המסרים שהוא כולל. המסר העיקרי של הסרט הוא שאדם צריך ללמוד להיות הוא עצמו - מסר חשוב שאני מאמינה בו, אבל הוא מועבר דרך סיפור לא מספיק מעניין. משלב כלשהו, הסרט פשוט מתחיל להמרח ולשעמם, כך שלמרות שמדובר בסרט קצר (של שעה ורבע) ההרגשה היא שהסרט נמתח לפחות על פני שעה וארבעים דקות (הבדל קטן אך משמעותי, כי אני מאמינה שלנו כצופים יש "זמן קולנוע" - דבר שאני לא בטוחה שהוא כל כך טוב, כי הוא הופך אותנו קצרי רוח לסרטים ארוכים יותר שאמורים באמת להיות ארוכים).

בסך הכל זה סרט חמוד ומצחיק. במידה מסוימת אפשר לומר שזה סרט לילדים שגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו. אבל עכשיו אני חושבת שאולי השאלה העיקרית היא האם ילדים ייהנו ממנו...