יעל מבקרת בקולנוע

[Oren]

הערב התקיים טקס הענקת פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע בהיכל התרבות בפתח תקווה. הזוכה הגדול של הערב היה "האסונות של נינה" עם 11 פרסים (מתוך 13 אליהם היה מועמד), בינהם פרס הסרט הטוב ביותר, הבימאי והתסריטי (שבי גביזון), השחקנית הראשית (איילת זורר), שחקני המשנה (ענת וקסמן ואלון אבוטבול), הצילום (דויד גורפינקל) והעריכה (טלי הלטר-שנקר). רק אריה אליאס, שזכה בפרס השחקן הראשי עבור משחקו ב"מסעות ג'יימס בארץ הקודש", הצליח לערער על ההגמוניה של נינה.

בין הסרטים הנוספים שהיו מועמדים לפרסים: "הכוכבים של שלומי" (שמי זרחין), "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (רענן אלכסנדרוביץ'), "מתנה משמיים" (דובר קוסאשווילי), ו"סיפורי בית קפה" (עמית ליאור), "חיים זה חיים" (מכל בת אדם), "צעד קטן" (שחר סגל), "סימה ועקנין מכשפה" (דרור שאול).

עוד הוענקו בטקס ,פרס מפעל חיים לשחקן וחבר הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע מוסקו אלקלעי, ופרס על הישגים מקצועיים לצלם אמנון סלומון.

רשימת הזוכים המלאה:

• פרס הסרט הטוב ביותר: "האסונות של נינה" - מפיקים ענת אסולין ושבי גביזון
  
• הבמאי הטוב ביותר: שבי גביזון ("האסונות של נינה")
  
• השחקן הראשי הטוב ביותר: אריה אליאס ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש")
  
• השחקנית הטובה ביותר: איילת זורר ("האסונות של נינה")
  
• שחקן המשנה הטוב ביותר: אלון אבוטבול ("האסונות של נינה")
  
• שחקנית המשנה הטובה ביותר: ענת וקסמן ("האסונות של נינה")
  
• הצלם הטוב ביותר: דוד גורפינקל ("האסונות של נינה")
  
• התסריט הטוב ביותר: שבי גביזון ("האסונות של נינה")
  
• העריכה הטובה ביותר: טלי הלטר-שנקר ("האסונות של נינה")
  
• העיצוב האמנותי הטוב ביותר: שחר בר-אדון ("האסונות של נינה")
  
• עיצוב התלבושות הטוב ביותר: ציפי אנגלישיר ("האסונות של נינה")
  
• המלחין הטוב ביותר: אהוד בנאי ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש")
  
• פס הקול הטוב ביותר: דוד ליס, גיל תורן, ישראל דוד ("האסונות של נינה")
  
• הסרט התיעודי הטוב ביותר: "ההרוג ה-17" - בימוי דוד אופק, מפיקות אלינור ועדנה קוברסקי

[William Wallace]

האסונות של נינה הוא ה-טיטאניק וה-בן חור הישראלי...

[mulder]

כל שנה אותו דבר. אני זוכר שניהלנו שנה שעברה כבר את הדיון הזה, אבל בכל זאת:
זה לא נראה לכם מגוחך לערוך כזה טקס כשברור שיש פחות או יותר רק מועמד אחד שיזכה?
זה כמו בחירות דמוקרטיות באיראן, בחייכם.

"ובקטגוריית השחקנית הטובה, האסונות של נינה. בקטגוריית הצלם הטוב, האסונות של נינה. בקטגורית התסריט הטוב, איזו הפתעה, האסונות של נינה."

משעמם קצת, לא ?
וגם תעודת עניות לקולנוע הישראלי.

עכשיו אפשר להתחיל לקטול אותי.

[צבי]

בגדול, יש משהו במה שמאלדר אומר. זה היה די מביך לראות את הטקס כשהיה ברור מי הולך לזכות כל פעם. אפילו המגישים בעצמם התלבטו אם יש צורך לפתוח את המעטפה.
אבל העובדה היא שהקולנוע הישראלי מתפתח מאוד בשנים האחרונות. בכל שנה יש יותר ויותר סרטים ראויים. אז נכון שכבר 3 שנים ברציפות, לפחות, יש סרט אחד שהופך ללהיט, וזוכה ברוב הפרסים (חתונה מאוחרת לפני שנתיים, כנפיים שבורות לפני שנה, והאסונות של נינה שדי ברור כבר שיהיה להיט השנה), אבל הלהיטים האלה הם סרטים ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיינו רגילים אליה בעבר.
צריך רק לקוות שעם הזמן, המחסום הזה ייפרץ, ויותר סרטים יזכו להצלחה גדולה בשנה מסוימת.
דרך אגב, גם בתחום הסרטים התיעודיים רואים פריחה, ודווקא כאן אני חושב שאפשר למצוא הרבה סרטים טובים השנה.

[נור]

בגדול יש משהו במה שצבי כותב, זו הרי תעשיה קטנה.
אבל, שיטת ההצבעה בטקס האוסקר יוצרת את המצב הזה שבו רק סרט אחד יזכה, גם אם יש עוד שראויים לפרס, והשנה היו לפחות עוד שני סרטים שהיו בהחלט ראויים - הכוכבים של שלומי (לטעמי, סרט טוב יותר מהאסונות) ומסעות גיימס. זה קורה בגלל ששיטת ההצבעה מאוד מושפעת מהבאזז שנוצר סביב כל סרט. האסונות יצר באזז רציני, וגם תיזמן את ההקרנות של הסרט שנייה לפני הטקס.
בעיני, העובדה שהאסונות זכה ב 11 פרסים מתוך 16, היא גם הכשלון שלו, כי היא מעידה על כך שאם היה פרס על יחסי ציבור, הוא היה זוכה גם בו.

[Oren]

[צבי]

סנונית?

[נור]

לאורן הבלש (בקון היית?) אני מסתכלת בחדר, אולי יש מצלמות.
יחסי ציבור, למה?
כי הרעיון הוא לממן הקרנות לסרט, ולהזמין את חברי האקדמיה לבוא לראות כדי שהם יצביעו בשבילך. בשביל זה צריך גם כסף לצורך מימון (וככל שאתה מקושר יש יותר מימון להקרנות) וגם שירצו לטרוח לבוא לראות את הסרט שלך. והרי ברור שככל שהצלחת ליצור יותר סקרנות לסרט שלך, יותר חברי אקדמיה יבואו לראות.
ובנוסף, זה לא ממש סוד שחברי האקדמיה לא רואים את כל הסרטים המועמדים, שזו דרך נהדרת לגרום לכך שהסרט המדובר יזכה. כי מי שלא ראה יסמוך על הבאזז הזה סביב אחד הסרטים ויצביע לו - כולם אומרים שזה סרט מצוין, אז אני אצביע לו.
זה בולט במיוחד כשסרט אחד זוכה ב 11 פרסים מתוך 13 להם היה מועמד. כי מה זה אומר: שהוא באמת היה הכי טוב בהכל, כולל הכל? יכול בכלל להיות ששנה אחרי שנה יש רק סרט ראוי אחד? רק במאי אחד ומפיקה אחת ושחקנית אחת ראויים להערכה. זה חבל כי זה מכשיל את המטרה של הטקס, שהיא אם אני מבינה נכון, לעודד את היוצרים (ולא היוצר).
וכל זה למרות שאהבתי את האסונות של נינה. זה סרט נהדר. אני רק חושבת שבמיוחד השנה היו מועמדים טובים נוספים, ושעם כל המצוינות של נינה, הוא לא היה טוב בהכל. אולי בשנים הקודמות היה נכון לומר שהיה רק סרט אחד שראוי לפרסים (כמה דברים טובים יכולה תעשיה כל כך קטנה להנפיק בשנה אחת) אבל דווקא השנה היו עוד שני סרטים טובים (שלומי וגיימס) ובהחלט היה מקום להראות גם להם הערכה.
לגבי הפרס על קולנוע תיעודי - הזוכה, 'ההרוג ה 17', הוא סרט מצוין. לא ראיתי אמנם את הסרטים האחרים, אבל הסרט הזה מצוין - למי שעוד לא ראה.
איזו בדיחה לא הבנת?

[Oren]

כבר הגבתי כאן, אך ההודעה נמחקה בתיקון של הפורום. אז אנסה לשחזר אותה:
לרוב הסרטים הישראליים יש הקרנות טרום בכורה דומות ולמיטב ידיעתי הקרנות אלו, אינן תופסות נתח רציני מתקציב הסרט. מה גם שהרבה מהסרטים עושים מסלול דומה של הקרנות במספר פסטיבלים (כמו ירושלים ועד לפני שנה גם חיפה שנערך לפני הטקס) ומספר הקרנות "פרטיות" ללא אירוע מיוחד. בכל מקרה, עיקר המאמץ אינו כספי אלא תעמולתי - להביא את "חברי האקדמיה" להקרנות (דבר הנעשה יותר בעזרת קשרים מכסף). ובכלל כש"חברי האקדמיה" צריכם להצביע, נראה לי שהם פחות מושפעים מה"באז" ויותר מיחסי חברות ואינטרסים אישיים.

אז ברור שיש כאן הצלחה ביחסי ציבור, אבל אני זוקף אותה יותר לקישרי חברות ולהיותו של הסרט טוב באמת ולא להשקעה כספית גבוהה במיוחד (אולי דווקא עכשיו יהיה להם עוד כסף ויוכלו להשקיע יותר [אבל אני לא נותן לסרט הרבה סיכוים להכלל במועמדים לאוסקר האמריקאי]).

וכפי שציינתי בהודעה קודמת, גם אני מסכים, שהזכיה הגורפת אינה סימן טוב ומעידה על בעיה. עדיין, אני מעדיף את קיום הטקס במתכונתו הזו מאי קייומו בכלל.

[ובקשר לשימוש שלי בכינוי סנונית - זה נבע מבילבול מסוים, כי זגזגתי בין האתרים באותו יום וקראתי אותך גם שם. לא ידעתי שזה סוד, אני חושב שידעתי שזו את החל מהודעתך הרשונה שם (מתישהו באמצע יוני). וכן, הייתי בקון (כמו גם בכל הקונים הקודמים).]