יעל מבקרת בקולנוע

[Oren the Snark]

השבוע מתפרסמת בתרבות מעריב רשימה ארסית (באנדרסטייטמנט) של רון מייברג על אורי זהר כבמאי תסריטאי ושחקן. דעתי על מייברג כעיתונאי היא "למה הוא חושב שכתיבה בעיתון היא התרפיה שלו. עם בעיות חמורות כמו שלו שילך לשרינק" חוץ מזה יש לו טעם טוב במוזיקה וגם תחת עינויים לא תוציאו ממני עוד מילים טובות עליו (הוא לא קרוב של מישהו כאן, נכון? J ). בכל אופן, לעניין הסרטים. את מציצים לא סבלתי. אף פעם לא הבנתי את הרחש וההמולה סביבו, הוא תמיד נראה לי סרט וולגרי ורדוד. לפני חצי שנה, כמו אורי זהר, ראיתי את האור. אני עדיין נגעל שאני רואה את הסרט אבל בדיוק לכן אני חושב שהוא כל כך טוב (חוץ מזה שהסרט מצחיק!!!). יש הרבה אומץ בצורה בה אורי זהר מותח שם ביקורת על צורת החיים שלו ושל החבר'ה (הרבה לפני הספר של יהונתן גפן) וכשהוא עדיין שם ולא כחכמה לאחר מעשה בתור איזה פרומו לש"ס. אני לפחות מרגיש שהסרט מראה בצורה אותנטית צורת חיים מסויימת עם סולם ערכים מסויים (בראש הסולם נמצא הציוד של אלטמן הקטן הידוע בכינויו...) והפחד משינוי ומהתבגרות מול ההבנה שזה חייב לבוא. יש בסרט את הגועל מהסוג של החמישיה והבורגנים (טוב, בשנות התשעים השתכללו קצת ונהיו יותר מתוחכמים) כלומר לקחת את היומיום הטפל והריק ולהציג אותו במערומיו.
מה אתם חושבים על זהר כבמאי? כאייקון? על הסרטים שלו כקאלט וכאמנות?

ונסיים בקריאה שלא השתנתה מאז ועד היום – "פת"ח! פת"ח!! פת"ח!!! פת"ח!!!! פת"ח..... "

[Oren]

אני לא חובב גדול של "מציצים" ולא מתחבר במיוחד לסצנה שתוארה בחלק מהסרטים שלו (שמבוססת במידה זו או אחרת על המציאות של זוהר וחבריו), אולי אני צעיר מידי. עדיין אני יכול להבחין בכישרון הרב שהיה לאדם הזה בהרבה מתחומי הבידור. אומרים שב"חור בלבנה" הוא הקדים את זמנו לא רק בקנה מידה ישראלי...