יעל מבקרת בקולנוע

[sahar 206]

לפני כשעה סיימתי לראות את "עיר ליד הים".סרט קטן ויפה ....שהצליח לגרום לי לדמוע קצת.
בשורה התחתונה מה שנותן לסרט את המימד האיכותי.זה ההופעה המצוינת של רוברט דה נירו.
וזה הביא אותי לחשוב שוב על שלושת הטייקונים של עולם הקולנוע(מבחינתי כמובן):
1)ג'ק ניקולסון.
2)אל פצ'ינו.
3)רוברט דה נירו.
מבחינתי שלושתם שייכים לשורה הראשונה בכל מה שקשור לאיכות...כמעט(אין מאה אחוז) כל תפקיד שלהם מסתיים בתצוגת משחק נדירה. אני מגיע למצב שאני רואה את דה נירו בסצינה קשה כמעט בוכה,ואני בתוכי צוחק מהתרגשות.
אני לא אומר שכל השאר לא טובים,יש פשוט שחקנים מצוינים בעולם הקולנוע אבל לדעתי הם ה-3 החזקים ביותר.....ומספיק לראות את רשימת סרטיהם כדי להבין זאת....
אותי מעניין אם אני נסחף קצת או שמה שאני רואנ ומה שאני מתרגש ממנו הוא נחלת הכלל...
ו

(אם כבר נפתחו נושאים על השלושה,אני מצטער מראש)

[William Wallace]

ג'ק ניקולסון גם אצלי יהיה בשלושת השחקנים הגדולים. נכון שאל פצ'ינו ורוברט דה נירו הם נהדרים אבל אצלי היו נכנסים-אדוארד נורטון ומל גיבסון.
ואם כבר מזכירים שחקנים גדולים,אז אני יציין גם את טום קרוז וג'וני דפ.

[קורסו]

שלושת הדולים שלי:
1. אדוארד נורטון
2. ג'ק ניקולסון
3. ג'וני דפ

זאת הבחירה נכון לכרגע ונראה לי שבועוד 10 דקות אני אצטער כשאזכר בעוד סרטים עם שחקנים מצוינים.

[נור]

ש ל ו ם ס ה ר
כמה טוב שחזרת, כבר חשבתי שאיבדנו אותך לנצח
את דעתי על ניקולסון אתה כבר יודע מפתיל שאתה פתחת לפני כחודש (איך ג'ק הפיל אותי) ובו דווקא התאכזבת ממנו. אני לא, אני דווקא חושבת שג'ק הוכיח כשרון עצום כוורן שמידט, דווקא בגלל שהתפקידים הקודמים שלו היו כל כך שונים. אולי תנסה שוב, הפעם בבית, עם האופציה להפסיק את הצפייה מתי שתרצה.
את דה נירו אהבתי מאוד בנהג מונית, איך אפשר שלא.
אבל האמת, אני מוצאת את עצמי מתרגשת דווקא ממשחק של שחקנים אנונימיים, כמו מרטין קומפסטון, שעשה את ליאם ב "16 מתוק" או אולריך תומסון שעשה את כריסטיאנסן ב"החגיגה". יש משהו מאוד מתסכל בלראות שוב ושוב את אותם שחקנים. גם כשהם טובים, יש לי צורך בגיוון. יש משהו בשחזור שהוא "לא קולנועי" בעיני, כי קולנוע צריך להיות יצירתי ומחדש, משתנה כל הזמן, אחרת הוא מאבד נפח.
אני לא בטוחה שכתבתי משהו ברור...

[William Wallace]

לי זה היה ברור... גם אני אוהב שחקנים "קטנים" למשל כמו סטיב בושמי וכריסטופר לויד. גם חבל שמייקל ג'יי פוקס לא עושה כבר סרטים. רק מדבב.
היה נחמד מאוד לראות את כריסטופר לויד בסרט הראשון שלו בקריירה ב-קן הקוקיה. גם דני דה ויטו נראה כל כך צעיר...

[sahar 206]

וויליאם ונור ידידיי...
אני אוהב נורא שחקנים אנונימיים וצעירים ואני ממש משתדל לזכור אותם.....
אבל בשלושת אלה אני רואה את פסגת היצירה.קחו את כל סרטיהם ,וגלו שלכל אחד מהשחקנים יש מבחר ענק של סרטים,שנפרס על יותר מ-30 שנה......
אני לא יכול לבחור באדוארד נורטון שהוא מבחינתי תותח עם כמה תפקידים מצוינים,כשהוא עומד מול שחקנים עם רקע של כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה איכות...אולי עוד כמה סרטים טובים עם כמה תפקידים חזקים....אולי אז כן......צריך למדוד את ההמשכיות.....
שלהם ההמשכיות היא בגדר עובדה....
נור! ב-"איך ג'ק ניקולסון הפיל אותי"..... אמרתי שהמשחק שלו פשוט מצויין כמצופה ממנו....אבל הפעם הוא לא הצליח לשנות את אכזבתי מהסרט.....
להתראות....

[6969]

איך יכלתם לשכוח את ג'ין הקמן, ששווה לראות כל סרט שלו.
[/b]

[William Wallace]

אדוארד נורטון בטוח עוד 10 שנים ייכנס לאחד הגדולים באמת. בשבילי הוא כזה כבר עכשיו...
תראה רק מה שהוא עשה עד היום: הסרט הראשון שלו (פחד ראשוני)היה ב-1996,וכבר עליו הוא קיבל מועמדות לאוסקר וזכה בגלובוס הזהב!. אחרי זה הספיק לקבל עוד מועמדות לאוסקר על אמריקה X. ושתי סרטים שלו נכנסו כבר להיסטוריה של הקולנוע וגם מדורגים גבוה מאוד ב-IMDB. הסרטים הם כמובן אמריקה X ו-Fight club. הוא הספיק גם לביים סרט אחד וכל זה רק ב-7 שנים שהוא מופיע בקולנוע.
אמריקה-X
Fight club
Primal Fear - שלושה יצירות מופת!!

[Oren]

לי היתה פעם בעיה עם פצ'ינו ודה נירו, משום מה הייתי מבלבל בינהם. שניהם היו תמיד שחקנים חשובים ונחשבים (לפחות מאז שאני התחלתי להתעניין בקולנוע), אבל לפחות אז לא ראיתי הרבה סרטים איתם. היום ממש לא ברור לי למה התבלבלתי, הם שונים גם במראה וגם בסגנון הדיבור. אולי זה היה בגלל שהם נתפסו אצלי ככאלה שמגלמים תמיד דמויות של פושעים או דמויות כוחניות אחרות...

בכל מקרה, יש את הסרט "היט", שם הם משחקים אחד מול השני (למרות שרק לקראת סוף הסרט יש להם סצנות משותפות). אז למרות שהסרט לא מוצלח במיוחד, אני ממש הרגשתי את העוצמה שכל אחד מהם מצליח להפגין דרך הדמות שלו (למרות שאולי זה נבנה גם על דמיות שלהם מסרטים קודמים). הציפיה למפגש הסופי בינהם, היא מה שהחזיק את המתח/ציפיה הזו ואת הסרט כולו. את זה לא יכלו לצור שחקנים פחות טובים.

[מארק]

שניהם גם מופיעים ב-"The Godfather - Part 2" אם כי לא כיריבים.
שניהם שחקנים מצוינים.
אתם יודעים...אם מסתכלים על פצ'ינו מ"הסנדק" ומשווים למראה שלו בסרט חדש כמו "השתול", אז הוא פשוט נראה...שונה לחלוטין!

[sahar 206]

אורן! אני אשמח שתאמר לי למה לדעתך "היט" ,לא סרט כזה מוצלך.....
לדעתי יש בו את אחד הקטעים החזקים בקולנוע וזה הקטע שבו יושבים אל פצ'ינו ודה נירו בבית קפה לשיחה רצינית כאשר אחד מהם הוא פושע והשני הוא הבלש שרודף אחריו....ענק!!!

[Oren]

אני מסכים איתך לגבי הקטע של השיחה בבית הקפה (אם זה היה בית קפה), על זה בידיוק דיברתי בהודעה הקודמת שלי. בשיחה הזו הם הצליחו לנקז כל כך הרבה אנרגיות חזקות, דבר ששחקנים פחות טובים לא היו יכולים לעשות. אבל הסרט בכללותו, לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו עד הסוף. אני לא בטוח למה, אולי סצנת הסיום לא היתה מספיק טובה


אולי רציתי שהסוף יהיה אחת משתי האופציות האחרות (או ששניהם ישארו בחיים או שהשני ימות).

בכל מקרה, אני לא יכול להצביע על הפגמים המדוייקים (וגם ראיתי את הסרט די מיזמן), אבל אני הרגשתי שהסרט לא היה מספיק טוב.

[מארק]

אתמול ראיתי בערוץ 10 את היט. זו כעיקרון הפעם הראשונה שראיתי אותו (נו, כשהייתי בן 10 לא הבנתי נאדה מהסרט).
מדובר בסרט מדהים שאני לא מאמין שרק ממש בקושי מצליח להיות ב-IMDb Top 250 Movies List (הוא במקום 249).
הסצנה בבית הקפה והסוף החזק עם המנגינה הלא צפויה (לטעמי) יחד עם סצנות אקשן מעולות ועשרות שחקנים מעולים יוצרים סרט שולט. פשוט שולט.

[sahar 206]

מרק ידידי!
אני כבר שנה וחצי מבלבל לאנשים את השכל על הסרט זה ובמיוחד על גדולתם של שני האלוהיים הללו....רוברט ואל...ואף אחד לא מבין...
אני חושב כמוך ואולי מרחיק לכת באומרי שהסצינה של שניהם בבית קפה היא אחת הסצנות הטובות ביותר שאני ראיתי...פשוט אומנות!
אני ממליץ לך לעקוב אחרי הקריירה הקולנועית של שניהם ויש להם כמה רגעים נדירים של משחק שפשוט גורמים לך לחייך ולהתרגש ביחד....(הסנדק 1+2)

[מארק]

רוברט דה-נירו ואל פצ'ינו אכן מהשחקנים הכי טובים שראיתי במס' רב של סרטים.
את ג'ק ניקולסון לא ראיתי באף סרט (בעצם, רק חצי סרט והסרט גרוע) כך שלא אוכל להביע את דעתי עליו.

בכל אופן, היט מדהים. כשראיתי אותו כשהייתי בן 10 חשבתי שהוא מן סרט חשוך, גרוע ולא מובן.
היום אני קצת יותר חכם ולטעמי, זה אחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
הסצנה של שניהם בבית הקפה היא אחת מהסצנות הגאוניות ביותר שהוסרטו, לדעתי. שמת לב שלאורך כל הסרט לא רואים את שניהם בו-זמנית? זה נעשה בצורה מעולה כך שאתה ממש מרגיש שהם מנוגדים זה מזה כל כך הרבה אבל למעשה החיים של שניהם הם מאוד מקבילים זה לזה.
אגב, ראיתי גם את הסנדק 1 וגם את הסנדק 2 (את 3 לא ראיתי ואיך ששמעתי, טוב שכך) ובשניהם אל ורוברט היו מעולים בביצועיהם.

אבל היט...זו יצירת אומנות. יש שם יותר מתריסר שחקנים מעולים (ואל קילמר, ג'ון וויט, טום סיזמור [שאגב, הופיע בסדרה בשם "היחידה" שיש בה מדי פעם בפרקים כאלה איזכורים להיט כמו המשרד שלו במחלקה עם אותו "נוף" כמוו של המשרד של אל פאצ'ינו בהיט], דניס הייסברט, וויליאים פיצ'טנר, נטלי פורטמן...), עלילה פשוטה אבל רבת עוצמה, פסקול מעולה, צילום ועריכה אלוהיים...
לא ראיתי סרט כל כך טוב מאז לאון.

בכל אופן, elite של סרט.
ואני אומר שצריך עוד סרט עימות בין אל פאצ'ינו ורוברט דה-נירו.


נ.ב. בעוד מס' דקות אני הולך לשבור לעצמי את המפרקת על זה שלא הקלטתי את הסרט כשהוא שודר (ופעם אחרונה שהוא שודר הייתה כשהייתי בן 10! כמה זמן ייקח עד שהוא ישודר שוב ??? כנראה הרבה בגלל אורכו...).

[yevgeniy_11]

את הסרט היט משדרים כמעט כל חודש ב yes 4. לי כבר נמאס מהסרט הזה, כי בגלל שהוא שודר כל כך הרבה פעמים ראיתי אותו כבר שלושה פעמים! אז אני כבר לא רוצה לשמוע על זה יותר! אבל באמת, זה סרט בסדר, לא הכי טוב שיש אבל הוא טוב מספיק כדי לגרום להנאה, במיוחד בגלל הליהוק.

ואצלי שלושת הגדולים הם:
1) ג'וני דפ
2) קולין פארל
3) טום קרוז

[מארק]

כשראיתי את השעה וחצי האחרונות של היט בערוץ 10 לפני 10 ימים, ידעתי מיד שזה סרט מדהים ביופיו. ידעתי שאני פשוט מוכרח לראות את החצי הראשון של הסרט.

אם חשבתי שהשעה וחצי האחרונות של הסרט הן מדהימות, אז עכשיו בכלל אין לי מילים.
הסרט פשוט מושלם. אבל מה שיותר חשוב לומר, יותר חשוב מלומר שהוא מושלם - זה לומר שהוא שלם.
אין קטעים מיותרים ! אין דברים שלא במקום ולא היו צריכים להיות שם!
לא צריך להוסיף או להחסיר דבר ! הוא שלם ומושלם.

ותנו לי להבהיר לכם נקודה חשובה:

היט הוא אינו סרט פעולה. הוא אינו סרט אקשן.
אני קורא לז'אנר שהוא משתייך אליו "Character Study".
כשאתה צופה בסרט...אתה...
נשאב לתוך העלילה.
נכנס עמוק לתוך חייהם הלא רגילים של האנה (פאצ'ינו) ומק'ולי (דה-נירו).
חי את חייהם.
מזדהה איתם.
מצפה יותר מרגע לרגע ל-Showdown הסופי.

אתה מרגיש אותו, את הסרט. רואה את מערכות היחסים השבירות של האנה עם ג'סטין ושל מק'ולי עם אידי.
רואה עד כמה החיים שלהם דומים. אתה יודע שהמקצוע של שניהם, המומחיות של שניהם, הייעוד של שניהם - מנוגדים לחלוטין זה מזה.
אבל מביאים לאותן תוצאות. כל חייהם מושקעים בעבודתם.

סצנות שונות בסרט צריכות לקבל ממש אוסקר:
- הסצינות בהן האנה ומק'ולי (בנפרד) סועדים כל אחד עם חבריהם לעבודה ונשותיהם.
- הסצינה בבית הקפה בה האנה ומק'ולי מדברים על חייהם, כמו חברים ותיקים. ואפשר לראות את החצי-חיוכים על פניהם לאורך השיחה.
- וכל שאר הסצנות שיש בסרט...הפגישה של מק'ולי עם אידי, ההידרדרות בחיי הנישואים של פאצ'ינו לאורך הסרט, חייהם הריקניים...

אני לא חושב שהחוויה הראשונית שלי מצפייה בסרט הייתה דומה לזו שהייתה לי מ-Le'on (לאון), סרט שאני מאוד אוהב...ואולי באמת היט הוא לא הסרט הכי טוב שקיים. אבל דבר אחד אני אומר לכם:

ראיתי אותו אתמול פעמיים והיום עוד פעם - והחוויה נשארה אותה חווויה, אותה חוויה מדהימה.
לא נפלה אפילו בקצת.

לזה אני קורא סרט קלאסי של ממש. שאפשר לצפות בו מאות ואפילו אלפי פעמים אבל הטעם המקורי שלו עדיין נשמר.
Amazing.

[sahar 206]

מארקי! אני מסכים לכל מה שאמרת...מילה במילה.....

[מארק]

אגב, שכחתי לומר משהו נוסף.

אחרי שצפיתי שוב ב-Leon, ההנאה שלי, החוויה, קטנה באופן דרסטי.
בפעם החמישית לערך, כבר התקשתי לחשוב שיש משהו מיוחד בסרט.

זה מה ששונה בהיט.
כרגע אני רואה אותו בפעם החמישית (ויש לי אותו רק יומיים ) וזה בדיוק אותה חוויה, אותה הנאה.

קלאסיקה של ממש.
הסרט הכי טוב שראיתי, ללא ספק.