רטטוי
נכתב ע"י קרן בתאריך 21/7/07

הלכתי לראות את "רטטוי" עם ארבעה אחיינים שלי - דיואן וכחל (שניים מבניו של אחי) ואיתמר ויניב (שניים מבניה של אחותי). ניסיון העבר לימד אותי להצטייד ב-5 חולצות ארוכות, אחת לכל ילד ואחת לי, ויצאנו לקולנוע. לבסוף, פרט אלי, רק ילד אחד השתמש בחולצה הארוכה. הישארו לגלות מיהו הילד שהמזגן המקפיא הכריע - אותו וגם אותי.

"רטטוי" מספר על רמי העכברוש. רמי הוא עכברוש מיוחד - יש לו חוש ריח מפותח ואנינות טעם יוצאת דופן. הוא מסרב לאכול את האוכל ששאר העכברושים בקהילה אוכלים אלא מעדיף אוכל גורמה(!), אותו הוא מחפש בבתים של אנשים חובבי בישול. באותם בתים הוא גם זוכה לצפות בתוכנית בישול של השף המהולל אוגוסטו גוסטו (זט"ל - זכר טבחים לברכה) וגם מעיין בספרי מתכונים. יום אחד, בעקבות הרפתקאה קולינרית של רמי, מתגלה מקום המחבוא של מושבת העברושים, והם בורחים דרך מערכת הביוב. רמי, שמופרד משאר העכברושים במהלך הבריחה, מוצא את עצמו לבד וחסר אונים בעיר הגדולה פריס. הוא מגיע במקרה(?) למסעדה שהקים השף גוסטו, ומנסה להגשים את חלומו (הבלתי אפשרי?) להיות שף.

מדובר בסרט ילדים לכל דבר ועניין, אך גם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו. ראשית, כיוון שהסיפור יכול לדבר לכולם, ושנית, כי יש בסרט רבדים ו"עומק פסיכולוגי" (אתן דוגמא בהמשך). הסרט זורם בצורה טובה, כשעלילתו כוללת הרבה אי הבנות ותקלות, אשר לשמחתי נפתרות מהר (לא מענים את הקהל). הסרט אפילו בנוי קצת על כך שמכשול צץ ופתרונו מגיע. הגרפיקה של הסרט מדהימה - מדהימה עד כדי כך, שמהר מתייאשים מלנסות להבין איך עשו אותה, ל-PIXAR (ודיסני) הפתרונים...

בפסקה זו מתואר קטע, שידיעתו מראש עלולה להפחית מההנאה שבצפיה הראשונה
ובעניין קצת פסיכולוגיה ועומק: אהבתי את הקטע על מבקר המסעדות הקפדן, אנטון אגו (בקולו של פיטר אוטול), שטועם מהתבשיל "הפשוט" של הרטטוי והטעם המופלא שלו "זורק אותו" אל מחוזות העבר. הרטטוי משמש לו כמקפצה אל עברו הרך והענוג, אל הבית החם שהיה לו פעם, לפני שהוא נהייה איש קשה ומר. טעימת הרטטוי משנה אותו כאדם לחלוטין. גם אני הייתי רוצה מקפצה כזאת אל העבר... כנראה שאגו חיפש את המקפצה הזו במשך שנים רבות ורק עכברוש הצליח לגרום לו למצוא אותה. מה זה אומר? ומה העכברוש מסמל? חשבתי שאולי העזה, שהרי היה לאנטון את האומץ לצאת מהבית בכל זאת ולחפש את ה"מקפצה" הזו. המסר? אולי צריך להמשיך לנסות ולא להתייאש. כי אם יש רצון, יש עדיין סיכוי, ובאגו היה עוד קצת רצון למשהו טוב, על אף האגו...

הסרט חוזר על המוטיב ש"כל אחד יכול לבשל" - על פניו זהו מסר צר, אך האם לא ניתן למצוא במסר זה התייחסות לדברים נוספים בחיינו מלבד בישול? חשבתי על כך שייתכן שכדי להגשים חלומות ושאיפות באופן כללי (כי אם עכברוש יכול, אז גם אנחנו) אנו פשוט צריכים להאמין ולרצות - יהיה זה בישול, טיפוס הרים או נסיעה לירח... ואולי אני סתם נותנת דוגמאות קלישאיות למסר ההוליוודי הנפוץ של "החלום האמריקאי"? בכלל, לעשות הקבלה בין עכברוש שנהייה שף בפריס, זה כמו להגיד על בן אדם שהוא נהייה... הדמיון אינו מספק לי דוגמא כרגע... אז אולי המסר הוא בעצם הניסיון לפתוח את הדמיון שלנו ולראות את הכל קצת יותר אפשרי? או להעז לחלום בגדול?

שמחתי שהילדים בחרו את הסרט הזה כי שמעתי עליו טובות. ואכן, "רטטוי" הוא סרט מוצלח מאד בעיני - צפיתי בו בהנאה גדולה, וגם צחקתי לא מעט. האופן שבו הצליחו היוצרים ליצור, גם מבחינה גרפית וגם מבחינה סיפורית, עולם עשיר ואמין של מציאות אחרת, הזוייה קצת יש לציין, ראוי לשבח. גם הילדים מאד נהנו מהסרט, שאלתי אותם אחרי כמה ימים אם הם עדיין חושבים לפעמים על רטטוי, והם אמרו שכן, שהם אפילו הכינו איזו מנת שף מסוגננת של גלידה וסירופ...

הקולנוע היה קפוא כמו פריזר פריסאי, וזה הזמן לגלות שהילד שלבש חולצה בנוסף אלי הוא... כחל. אחרי הסרט, הלכנו לגרנד קניון לקנות משחק לנינטנדו Wii החדש של יניב. שמעכשיו אני קוראת לו, ליניב, במקום יניבי - יניבWii . לאחר הסרט הילדים אכלו קרפ עם גלידה, ואני נשארתי עם חלומות על אוכל משובח של עכברושף שכזה, שאולי יזרוק גם אותי אל העבר כמו את אגו...