סיבוב פרידה

תחנה חמישית: קרן באה לבקר

יעל מספרת על השנה בה קרן החליפה אותה, ועורכת ראיון עם המבקרת עצמה


אני קרן, נעים מאד, אחותה הגדולה של יעל (מבקרת בקולנוע) וזאת הביקורת הראשונה שלי...
(מתוך הביקורת של "דוח מיוחד", 2002).

בשנת 2002 נסעתי [אני יעל] לשוויצריה לתקופה שמשכה לא היה ידוע מראש במטרה לשפר את מצבי הבריאותי (שעשה לי הרבה בעיות בשנים שלפני כן). אבל איך ממשיכים את קיום האתר כאשר "המבקרת" אינה נמצאת? העליתי בפני קרן אחותי את הרעיון שהיא תכתוב ביקורות סרטים, היא הסכימה לקחת על עצמה את התפקיד של מבקרת הקולנוע באתר.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי ביקורת של קרן באתר. זה היה בשוויצריה, ישבתי מול המחשב, ובנשימה אחת קראתי את הביקורת של קרן על דו"ח מיוחד. נהניתי כל כך מהמקוריות של הכתיבה, מהשילוב של ה"מסביב" עם תיאור העלילה ועם המחשבות של קרן על הסרט, מאיזו תחושה שהביקורת זורמת בקלילות ובנינוחות, כמו מעדן לחיך. בשבילי זה היה פשוט כיף, להיות "בחופשה" ולהמשיך לקרוא ביקורות סרטים שנכתבו בסגנון הייחודי של קרן, שהתאים לרוח אתר, אבל הביא איתו גם משהו חדש ומיוחד.

בתחנה זאת ב"סיבוב הפרידה" שלנו אני משלבת בין ראיון מיוחד שערכתי עם קרן לפני מספר ימים (לכבוד הסגירה של האתר) לבין מספר קטעים (שמהווים לקט לא ממצה) מתוך הביקורות של קרן שמצאו חן בעיני במיוחד. אני חושבת שקטעים אלה גם מספרים על התהליך של הכניסה של קרן לתפקיד "המבקרת" ומשלימים בכך את הראיון.

יעל: ספרי לי על התקופה בה התחלת לכתוב ביקורות לאתר. איך זה היה בשבילך להיכנס לתפקיד של "מבקרת קולנוע"?

קרן: התרגשתי מאד מ"התפקיד" החדש שלי, הלהיבה אותי העובדה שיהיה לי קהל קוראים, אבל לצד ההתרגשות היו לי גם הרבה חששות, ואפילו סוג של "פחד קהל". למרות שהקהל היה נסתר מעיני, הרגשתי אותו וחששתי מהחשיפה ומהתגובות של אותו קהל נעלם. בהתחלה כדי לא לשכוח את המחשבות שעלו לי בזמן הסרט ישבתי בקולנוע עם פנקס וכלי כתיבה, ובמהלך הסרט רשמתי הגיגים שקשורים בסרט – כל דבר שחשבתי שיעזור לביקורת אחר כך. העובדה שלא צפיתי בסרט כשאר האדם, אלא שהייתי עסוקה בכתיבות אינטנסיביות, קצת הפריעה לג'רי, שהלך איתי אז להרבה סרטים. אבל זה היה רק בהתחלה ודי מהר למדתי לסמוך על עצמי ועל הזיכרון שלי ואת הפנקס השארתי בבית. אז בקיצור אפשר לומר שהתלהבתי אבל שהיו לי הרבה חששות סביב הכניסה לנעליים של "יעל מבקרת בקולנוע".

ואכן בקטע הבא, שלקוח מתוך הביקורת הראשונה שכתבה קרן לאתר, קרן החלה במסורת של כתיבת ניצוצות והבזקי מחשבה שעלו לה בזמן הצפייה בסרט ממש. עלי להודות שבפעם הראשונה היא השתמשה בכלי כתיבה די ייחודי...

ידעתי שלאחר הצפייה אני אכתוב את הביקורת הראשונה שלי לאתר, וזה גרם לי לחדד את חושי במיוחד. הוצאתי מעטפה ישנה מהתיק ועפרון איפור מחודד, כדי שאוכל לרשום הערות ונקודות חשובות, שלא אשכח כשאכתוב את הביקורת... לשמחתי עפרון האיפור היוקרתי נשאר די מחודד ולאחר שרשמתי מספר מועט של דברים (בדיעבד, בלתי קריאים לחלוטין...) שקעתי בסרט"
(קרן, דו"ח מיוחד, 2002).

בהמשך קרן ממשיכה לגלות את עולם מבקרי הקולנוע ומצרפת אליו את ג'רי, ככוכב אתר. הצורך לדרג את הסרט בסיומו העלה אצל קרן מחשבות מעניינות, עליהן היא כותבת בהומור מרומז בסיום הביקורת. (מאד אהבתי!)

לג'רי קורה דבר מה מעניין בזמן האחרון, בדרך כלל הוא מאד לא ביקורתי ונוטה ליהנות ולאהוב כמעט כל סרט (וגם כשיצאנו מהסרט הזה הוא אמר שהוא נהנה ושהסרט לא רע), אבל ברגע שביקשתי שהדעה שלו תתורגם לכוכבים, הוא התחיל לחשוב והבין שהסרט בעצם לא כל כך טוב. תראו מה שחשיבה מעמיקה יכולה לעשות. טוב שהוא לא צריך לדרג דברים אחרים בחייו לפתע...
(קרן, סיינס, 2002)

מהקטעים האלה אפשר לראות שקרן אט אט נכנסת לתפקיד המבקרת של האתר. ניסיתי להבין קצת יותר איך זה היה לה – בכל זאת מדובר בשינוי לא קטן!

יעל: סיפרת קודם שהיו לך חששות סביב הכניסה לנעליים של "יעל מבקרת בקולנוע". תהיתי אם ניסית לכתוב בסגנון דומה לשלי? ואיך היה לך להתחיל לכתוב ביקורות?

קרן: ניסיתי כמובן לשלב בביקורת את ה"מסביב" לסרט, עם מי הלכתי, מה היה לפני ואחרי, ועוד סיטואציות שלא קשורות ישירות לסרט, כמו שאת עשית בביקורות שלך, אבל לא ניסיתי לכתוב כמוך. בעיקר ניסיתי לייצר ביקורות שיהיו מעניינות, כנות, שיגרמו לאנשים לחשוב, או לחייך, ולדעתי מהתחלה היה לי קו מאד אישי. אפשר לומר שלצד חוסר הביטחון שהיה לי בהתחלה סביב הכתיבה באתר, וחוסר בטחון שיש לי בכלל בחיי לפעמים, אני באופן מפתיע, הרבה פעמים מאד בטוחה בדעותיי, אולי אפילו נאחזת בהם קצת. יש לי אופי קצת עקשני. עדיין הייתי צריכה להתאמץ סביב כל ביקורת. בעיקר היה לי קשה לי לתרגם את שפע הרעיונות והמחשבות שלי למילים. מה שעזר לי, או יותר נכון, מי שעזר לי, היה אורן, שקרא, שאל שאלות, העלה רעיונות והצעות לשיפור, ועזר בעריכה של הביקורות.

האחריות החדשה של קרן והמעמד של מבקרת השפיעו לדעתי גם על הרגלי הצפייה שלה ויצרו אצל קרן התרגשות מיוחדת סביב צפייה בסרטים...

בזמן האחרון, בכל פעם שאני הולכת לסרט, ממש לפני שהוא מתחיל אני מאד מתרגשת וממש כמהה כבר "לפגוש" את הסרט [...] בכלל, אני שמחה שאני כותבת ביקורות לאתר, כי תמיד אהבתי סרטים, אבל התחביב היה קצת "רדום", ולאחרונה, עקב האחריות שבכתיבת הביקורות, הוא הפך להיות תחביב הרבה יותר פעיל.
(קרן, אודות שמידט, 2002).

אולם גם כאשר מצפים לסרט מלהיב לפעמים קורה גם ש...

ראשית כל הסרט שיעמם אותי מאד! שעמום או חוסר שעמום הפך להיות אצלי פקטור מרכזי בקביעת טיב של סרט. אני חושבת, שסרט לא אמור להיות משעמם ואם הוא כן אז משהו רציני פגום בו
(קרן, 16 מתוק, 2003).

מקטעים אלה נראה שקרן התחילה לחוות סרטים בצורה אחרת (יותר התרגשות, ציפייה) וגם להתבונן עליהם אחרת (בצורה אולי ביקורתית יותר). שאלתי אותה בנושא!

יעל: האם כניסתך לתפקיד של "מבקרת קולנוע" גרמה לך להתבונן על סרטי קולנוע בדרך אחרת?

קרן: תמיד הייתי ביקורתית ביחס לסרטים, אבל אני חושבת שהכתיבה חדדה לי משהו. הבנתי שכמעט לא משנה (לי) מה הנושא בו הסרט עוסק, מה שחשוב זה האם הסרט עשוי היטב. האם הבימוי, העריכה, התסריט והמשחק מתרכבים להם לבסוף לתבשיל טוב וטעים או שמשהו מתפספס במהלך ההכנה. השפה הקולנועית היא חוצת ז'אנרים ולכן אני יכולה להעריך גם סרט אקשן, ללא מסר או עומק אם הוא עשוי היטב. לעומת זאת, אם יש סרט שמנסה להיות עמוק או להעביר מסרים, אבל לא עשוי בצורה מספיק מקצועית (מבחינת "השפה הקולנועית") אז אעריך רק את הכוונה אבל לא את התוצאה הסופית וארגיש שהיה שם "פספוס". אני תמיד מצפה לסרט שיצליח לעשות את שניהם: גם לדעת את שפה הקולנועית על בוריה וגם להשתמש באותה השפה כדי לומר משהו עם עומק

לאורך השנים שאני מכירה את קרן (בערך 33 שנה) קרן מאד עקבית באהבה שלה לסרטים שיש בהם אמירה ומסר. בתור אחותה הצעירה ספגתי בשנות ילדותי את החשיבות הרבה שלסרט תהיה אמירה ומשמעות, ופעמים רבות קרן היתה חושפת בפני רבדים עמוקים שנסתרו מעיני. זאת היתה חוויה מעשירה מאד, ואני חושבת שקרן "אימנה" אותי לחפש מסר בסרטים. דווקא משום כך, אני חושבת שנהניתי כל כך לגלות את הגמישות של קרן, כאשר התחילה למצוא מסרים משמעותיים לעצמה (ולשתף בהם את הקוראים) גם בסרטי ילדים – סרטים שאולי לפני כן לא נהגה לחפש בהם אמירה משמעותית.

אז הסרט אולי לא מושלם, אבל את שני המסרים שלו אני מנסה לאמץ (כן, שניים!). המסר הראשון, הראשי והברור הוא, שצריך להשתדל לסמוך יותר ולתת עצמאות. ניסיתי ליישם את זה בפועל, כשהלכתי למחרת עם איתמר ויניב לגן משחקים. ניסיתי לקצץ את ההיסטריה ודי הצלחתי במשימה. המסר השני קשור בדורי, הדגה השכחנית, היא שוכחת הכל וכל הזמן ולכן היא נמצאת רק בהווה. אז נכון, אין לה המשכיות, אבל היא חיה את הרגע ונהנית מכל רגע. כן, לא? כן. כשאני אצפה ב"מוצאים את נימו" בפעם השניה, אני מבטיחה להיות כמו דורי.
(קרן, מוצאים את נמו, 2003).

בהקשר זה, נראה לי שמגוון הסרטים שקרן צפתה בהם באותה שנה התרחב – סרטי פעולה וגיבורי על עם ג'רי, סרטי ילדים עם האחיינים, סרטי איכות זרים עם ההורים... היא עצמה מספרת על כך:
קרן: בעקבות העיסוק בכתיבת ביקורות, נחשפתי להרבה סרטים שאולי קודם לכן, לא הייתי נחשפת אליהם. מלאכת הכתיבה לא שינתה את טעמי הבסיסי בסרטים, אבל ללא ספק הרחיבה אותו וגרמה לי להיות הרבה פחות סגורה, וכשפחות סגורים ובררנים, גם זוכים לעתים לטעום טעמים חדשים ומפתיעים

יעל: ואיזה סוג סרטים את בעצם הכי אוהבת? איזה "טעמים" הכי ערבים לחיכך?

קרן: אני אוהבת כמעט את כל סוגי הסרטים, מלבד סרטים שהאלימות בהם היא העיקר, ואין מטרה אחרת לקיומה. אני גם לא אוהבת קומדיות וולגריות. כמובן שוולגרי זה עניין של טעם, אבל אני מאמינה שגם בקומדיה טובה, אמורה להשתלב אמירה כלשהי שתגרום לצופה לחשוב. אני גם לא מתחברת לסרטי ערפדים או למיוזיקלס כאשר יוצא הדופן הוא הסרט "שיער" שהוא מיוזיקל וחביב עלי מאד, אבל זה בגלל הרגש והחום האנושי שיש בו והמסרים האנושיים שהוא מעביר

באחת הביקורות של קרן מאותה משנה מצאתי רעיון אנושי ומקורי שמאד מצא חן בעיני...

יצאתי עם מסקנה מהסרט - צריך לעשות לאנשים "קורס הכנה למוות", ממש כמו שעושים "קורס הכנה ללידה" אבל הפוך.
(קרן, אביב של סתיו, 2003).
מה דעתכם? :)

לסיום אצטט קטע מתוך הביקורת לסרט "יוסי וג'אגר" בו קרן מספרת על הערפל ששרר בחיפה, שהתפזר לאחר הצפייה, והשתלב עם הסרט ושיר הנושא...

לאחר הסרט, בביתי, הקשבתי לשיר הנושא של "יוסי וג'אגר" (2002) - "בוא" (חידוש של עברי לידר לשיר של ריטה) ושמתי לב שהשיר נפתח במילים: "בוא נפזר את מסך הערפל". התגלית הזאת היכתה בי, שכן כמו הסרט גם השיר יצר אצלי הקשרים אישים - לפני הסרט שרר בחיפה ערפל לבן מאד כבד, שלא איפשר ראיה למרחק של יותר מכמה מטרים, אווירה סוראליסטית עטפה את כל האזור ובעודי מפלסת את דרכי בין עננים של חוסר וודאות הבחנתי באנשים שנראו לי כהוזים, עומדים צופים בנוף לא קיים מהטיילת של יפה נוף, דרך מסך של ערפל. ערפל שהתפוגג לחלוטין אחרי סיום הסרט. מטאפורית זה העצים אצלי את התחושה שהעולם השתנה אחרי הצפייה בסרט. שמשהו התבהר

כאשר קראתי את הקטע הזה חשבתי על כך שבשבילי, באותה שנה שהייתי בשוויצריה, קרן היתה מעין מגדלור שהפיג את הערפל, ועזר לי ולאורן לשמור על האתר גם בתקופה שכללה אי ודאות.

אז רציתי לומר לך קרן תודה. תודה על כך שהיית מוכנה לקחת על עצמך את התפקיד (למרות החששות וההתרגשויות), תודה על שנה של כתיבה פורה ומקורית כ"מבקרת קולנוע מרכזית", ולאחר מכן, על חמש שנים בהן כתבת ביקורות רבות נוספות, והמשכת להביא את הראייה הייחודית שלך לאתר, ועוד הרבה הרבה יותר מזה.

תודה.




תגובות: | פורום | ספר האורחים