הסיכום של קרן
|
שנת 2004 הייתה עבורי, מבחינה קולנועית, שנה רצופת אכזבות. יצא כך, שעל אף שהורדתי ציפיות לפני הצפייה, התאכזבתי מהרבה סרטים. כנראה שאני צריכה להוריד ציפיות עוד יותר, אפילו, ואולי במיוחד, אם הסרט אהוד כל כך על ידי הכלל (לפעמים נוצר הייפ מוגזם שרק מתעצם וגדל). הנה הרשימה (החלקית) של האכזבות שלי: "משפחת סופר על", "הנוסע", "אנשי התחנה" , "אמריקן ספלנדור", "פיטר פן", "אבודים בטוקיו" ו"הטייס". המשותף לסרטים שציינתי הוא, שהם קיבלו ביקורות מהללות ותשבחות לרוב. אני חשבתי שמדובר בסרטים, אולי בעלי פוטנציאל, אולי מקוריים, אך בהחלט רחוקים מלהיות מצויינים או אפילו מרתקים. לשמתחתי היתה לי גם "אכזבה הפוכה" אחת השנה והיא היתה "קיל ביל" 1+2. סרט מיוחד, מהנה, בעל אווירה מרתקת, משהו בהחלט חדש וטרי. עוד אהבתי את "לאכול בגדול" (איזה יומרה נהדרת, איזה ניסוי חמוד) ואת "ללכת על המים" (אמנם "פרי" שמיועד ליצוא, אך עדיין פרי טעים גם למקומיים, וגם לי). אני מקווה שבשנת 2005, מאזן ההפתעות לעומת האכזבות יהיה חיובי ושלא אתקל בכל כך הרבה "מלכים ערומים", שאנשים טרחו להלבישם בבגדי דמה מפוארים. |